רונה קינן שרה געגוע של אהבה. יש אמנם פצע פתוח, אבל היא מרגיעה את האהובה – "את לא לבד נגד הרוח". אין במוסיקה כמו בטון השירה שברון לב, אלא געגוע מהול בנתינה, חמלה ובתקווה מתוך ברירת מחדל – "את כל מה שיש לי".
זה אינו שיר מטלטל, גם לא עגמומי, אלא מנחם ומרים במהלך מלודי וקצבי קסום שמבקש הצטרפות בשירה ובמחיאות כפיים. רונה קינן אינה מאתגרת עצמה למורכבות מוזיקלית, אלא זורמת בנועם עם שיר בלב. קינן יודעת מה לעשות עם הגעגוע. אחרי הכל זה כל מה שיש לה.
רונה קינן: "בחיים הקודמים, לפני השבעה באוקטובר, הייתי בתהליך של איסוף שירים לאלבום חדש. היו לי תשעה שירים שנאספו בפרק זמן של שנתיים, ולא הוטרדתי מכך שחסר לי שיר כדי להשלים את המכסה לעשרה שירים.
חודשים ארוכים אל תוך המלחמה, בין הופעות בלוויות ואזכרות לבין הופעות מול מפונים ופצועים, מצאתי את עצמי נאחזת בשירים של אחרים כמו בגלל הצלה. אלה היו שירים שנכתבו לפני שנים, שרדו איכשהו את פגעי הזמן והצליחו לברוא את עצמם שוב, אל תוך מציאות חדשה ומרה. לא מצאתי מילים חדשות וגם לא מצאתי טעם בחיפוש אחר מילים חדשות. ערב אחד השיר הזה הגיע, תלוש מהתשעה שלפניו שנכתבו בעולם אחר, אבל קשור אליהם לגמרי, מעין חתיכה חסרה. ארבעה אקורדים, מעט מילים, נמענת אחת שהיא בעצם נמענות רבות, שיר תקווה קטן, משהו בשביל מישהו, כל מה שיש לי".
צילום סטילס: אסף עיני
רונה קינן כל מה שיש לי וידאו: דנה רוט
קחי כל מה שיש לי / ממילא את/ כל מה שיש לי
אל תיאלמי/ אל תוך הכאב / שלופת את כולך/ ולא עוזב
ואם יורד הלילה ואת/ את לא יודעת מה לעשות
עם הגעגוע / הוא מתחת לעור/ כמו קעקוע
בואי אלי/ בואי הביתה / מה שקמל / יצמח מלמטה
כמו בשיר המוכר / אל תחכי / שמישהו יאמר
הרי את יודעת/ העבר לא נגמר
הוא פצע פתוח/ אבל את לא לבד נגד הרוח
אני לצידך/ וכל מה שיש לי / שלך ממילא
עכשיו את קוראת לי / לחזור חזרה
בואי הביתה / את שפת אימי/ עד סוף הלילה
ידך בידי/ קחי כל מה שיש לי / ממילא את
את כל מה שיש לי
ואם יורד הלילה ואת/ את לא יודעת מה לעשות
עם הגעגוע / הוא מתחת לעור/ כמו קעקוע/ בואי אלי
יורד הלילה ואת/ את לא יודעת מה לעשות
עם הגעגוע / הוא מתחת לעור/ כמו קעקוע