רוני פרי פונה למי שאיננה עוד בחייה, עושה אתה חשבון כעוס ונרגן, קוראת לה לצאת מחייה, תוך שהיא משכנעת את עצמה – הגיע הזמן לסיים עניין עם מי שניסתה להיות ה"מפקדת" בחייה. הטקסט אינו מלוטש. המשפט "זיכרונות מעצבים מציאות" תקוע כאן כהערה פרוזאית אקראית לא קוהרנטית. גם משחק הלשון עם המילה "טוב" נשמע כמו נכפה על השיר.
רוני פרי מנסה לשדר דרמה אישית, אבל התוצאה נשמעת לי גם בהאזנה שניה ושלישית יותר פושרת מסוערת. תחושה של – לא משתתף בכעסה, בחשבון שהיא עושה, גם לא בצערה. אולי ארע כאן מקרה של ציפייה גבוהה מדי ממי שהצטיירה כזמרת יוצרת נדירה באיכויותיה.
כדורי אבק בפינות/ שכבר לא תגידי לנקות
שותפים זרים זאת נחמה/ ברחוב של משפחות
אני לא פורקת מגירות/ ולא מסדרת את הארון
משכנעת את עצמי / זה לא חיים
זאת סתם חופשה בבית מלון
צאי לי מהלב/ צאי לי מהמוח
אין לי מה לתת לך, טוב
זיכרונות מעצבים מציאות/ את אומרת לי מה לאכול
את תמיד מפקדת/ ואני נולדתי אתמול
מחשבת מסלול מחדש/ עם חולצה שבחרתי לבד
`tell me wife` שרה/ בלי להסתכל על אף אחד
צאי לי מהלב / צאי לי מהמוח/ אין לי מה לתת לך טוב
צאי לי מהלב/ צאי לי מהמוח/ אבל תהיי שמחה, טוב?
