משבי רוח נוסטלגיים חמים נושבים מרחבות הריקודים של השישים. שבי ירושלמי ואבי קונייבסקי, שאספו וערכו, נצמדים בסלואו מחץ לשנים ההן, ויוצאים בריקודים הסלוניים של הצ’ה-צ’ה-צ’ה, הטנגו, הפסדובלה, הואלס, הרומבה, הצ’רלסטון, הסלואו. העורכים מדברים על הוריהם, שסובבו את הוינילים עם החור ב-45 סיבובים, ב-33 סיבובים בדקה על הפטיפון הישן והטוב. נדמה לי שהם נדבקו בנגיף הנוסטלגיה המדבק.
כולם מוזמנים לרקוד ולהתגעגע לימים ש-Slow היה Slow. לא בטוח שתזהו את כול השמות, אבל המוסיקה – שום בעיה. מקצבים שהאריכו ימים. קראו להם "ריקודים סלוניים", משום שבאותם ימים, טרום דיסקוטקים ומועדונים, מסיבות הריקודים נערכו בסלונים של בתי המגורים. התקליטים (השרוטים) ברוב המקרים היו שייכים להורים, שפינו את הדירות עבור ילדיהם המתבגרים המבלים.
מתחילים עם Timi Yuro ו-Just Say I Love You. השנה 1961. סוג של התרפקות שרק הילדים והנערים של אז מסוגלים להבין, ואולי לא רק הם.
טימי יורו כונתה "הילדה הקטנה עם הקול הגדול", או "הקול האבוד של הסול" זמרת נשמה הזכורה גם מ-Hurt גם מגרסתה ל-Smile. יש לה טון מלנכולי מפיל.
ממשיכים עם ה – The Platters – My Serande. הפלטרס עברו מדור לדור עם הסלואו הזה של … פרנץ שוברט ובאק ראם, האפוטרופוס הנצחי של השם הפלטרס, שגולם לעשרות להקות בהמשך. הפלטרס היו שוברי הלבבות של אותם הימים, המיינסטרים הכי מינסטרימי של המוסיקה השחורה. ולמעשה האוריינטציה שלהם היתה יותר "לבנה" מאשר "שחורה".
Doris Day – Perhaps, Perhaps, Perhaps , או כפי שמכירים אצלנו תחת השם "קיסאס, קיסאס, קיסאס". דוריס דיי הייתה שחקנית נהדרת וזמרת פופ לכול המשפחה. "אתה אינך מודה שאתה אוהב אותי" שרה דיי בקולה המתקתק, "מיליון פעמים שאלתי אותך, ואתה רק אמרת אולי, אולי, אולי", והשיר הזה כמה שהוא נדוש, ממשיך להתפזם בקלות נסבלת עם כול הקיטש.
Dean Martin – Sway. מי לא מכיר? את דין מרטין אני זוכר מהמערבון "ריו בראבו", זמר-שחקן עם קול צרוד, שתיין חבל על הזמן, מהחבורה של פרנק סינטרה וסמי דיויס ג’וניור, איש מצחיק.
Georgia Gibbs – Kiss Of Fire חוזרים ל- 1958. לא בטוח שמישהו יזהה את הזמרת הזו, אבל השיר הוא להיט ענק בקצב לטיני, וגם הקול שלה מוכר, הגם שהוא אינו מזוהה עם השיר. אלה חמישה מתאבנים. בהמשך יבואו עוד המון מוכרים.
שרה וון זמרת ג’אז ענקית בשיר פופ Broken Heart Melody, החצוצרה של אדי קלברט בצ’ה-צ’ה Little Serenade.
מה שממש מעורר בי גלים חמים זה ה-F.B.I וה"גיטאר טנגו" של ה-Shadows, חבורת הגיטריסטים האנגלית, שהנפיקה נעימות ומגינות שנשארו לנצח.
רוקנ’רול: העורכים בחרו דווקא בנעימה Alegro Motivetto בביצוע Renato Carosone.
אז מה כול זה עושה: קוקטייל של נעימות נוסטלגיות מתקתק, שידבר בעיקר אל מי ששמעו פעם את הרדיו הישן, מקסימום טרנזיסטור.
רוקדים שישים מסיבת ריקודים סלוניים
