יש מעט אלבומים עליהם אפשר ורצוי לומר – יופיים אינו ידוע. "מה יש לפחד מהאביב" של רותם בר אור, איש להקת theAngelcy הוא כזה. אחד. יחיד. זהו אלבום הבכורה בעברית של בר אור, הסולן והיוצר של להקת TheAngelcy.
אלבום הקונספט מביא מסע אישי וגלובלי בשפה העברית (פרט לשיר Devil’s Work No More) במנעד מוזיקלי ובסגנון אישי שיש בו חשיפה בטקסטים פילוסופיים בשירה עדינה, בדרמטורגיה טבעית, בזרם מחשבות קולח. שירים שפותחים פתח לעולם של תקווה גם בתוך כאב. בשם האלבום ומוטיב האביב רותם מציג קונטרסט בין חורבן לתקווה. במילה “אביב” יש קריאה להיפתח, לפרוח, דווקא מתוך מקום שבור.
האלבום הושק בתקופה מורכבת של מלחמה ושינויים, וזה ניכר בתכניו. בר אור מתייחס למציאות הפנימית והחיצונית, ולמשמעויות המשתנות של מילים כמו "אור", "חושך", "שלום", "אביב" ו"אהבה". הוא מביא מסר של תקווה וצמיחה מתוך השבר, קריאה לבחור בחיים ובאופטימיות גם כשהטוב נראה רחוק.
"עכשיו בין כל כך הרבה חשכות / שאי אפשר כבר לעקוב/ עכשיו לומדים ללכת מחדש/ ישר אל הטוב/ ישר בתוך עולם עגול נפרד וחלק מהכל" בשיר הנפלא – "ישר אל". קולו של רותם – רך אך מוחשי, נשמע כמו קריאה להתבוננות רגשית, ולא מפחדת לחקור הווית חיים.
בר אור מנסה תמונה מוסיקלית של עולמו הפנימי שיש בו גם פאוזות אינסטרומנטליות כמו השריקה לפני השיר "שריקת הים" בליווי מינימליסטי ובשירה נוגה מהורהרת.
"מה יש לפחד מהאביב" הוא תוצר אמיץ, מרגש, אישי, שמתכתב עמוקות עם הטבע במעין גישה הוליסטית ותמימה. האביב, כשמו כן הוא, מסמל צמיחה והתחדשות מתוך החושך, מאתגר את המאזין לבחור בחיים, לאהוב ולהמשיך לקוות גם ברגעים קשים גם מתוך הכרה במציאות הלא משתנה במהותה – "הכל חוזר בסוף הביתה אל הים" או התפיסה ש”כל מה שהולך בסוף תמיד חוזר” שמבטאת רעיון עמוק על מחזוריות, קרמה, זיכרון רגשי, מתוף איזו השקפת עולם אופטימית, שמציעה שלדברים יש דרך לחזור למקום שבו הם שייכים, ואולי גם אזהרה – שמה שנשלח לעולם, גם אם שלילי, עלול לשוב אל השולח.
בר אור מציג את עצמו באלבום בגילוי ראייה כן עד רומנטי, בוחר בחיים – וזו ממש תחיית אביב נפשי .
האלבום עוצב עם גרוב רך, כלי נגינה אורגניים (גיטרה אקוסטית, פסנתר קליל, כלי הקשה עדינים, לפעמים כלי נשיפה). ההפקה מאוזנת – לא נוצצת יתר על המידה – שומרת על אופי מאופק. הקול שלו נוכח, מלא רגש, שפוף במקומות רגשיים ואמוציונאלי ברגעי פרץ תקווה, והכל ברגישות מפוקחת. אמרנו כבר יופיו הלא ידוע.
