סמדר שיר כתבה את השיר הזה בגיל 14, ולפי הסיפור שהיא סיפקה לעיתונות – בעקבות אהבה אסורה לדודו טופז. השיר הפך להיט בלחנו ובביצוע אבנר גדסי. עכשיו הוא עובר למגרש של ריטה, בקאבר לסדרה "מלכות" בהוט, העוקבת אחר משפחת מלכה, אימפריית פשע מקומית, אשר כל גבריה מחוסלים בעיצומה של מסיבת רווקים ביאכטה המשפחתית. הנשים של המשפחה, ובראשן דורי (ריטה), נשארות להתמודד לבד בלי הגברים שלהן. לדברי יוצרי הסדרה, הם חיפשו "שיר מיתולוגי" ש"יעביר את תחושת האבל על אובדן הגברים, ושהמילים יקבלו משמעות חדשה בעקבות הסדרה".
"מיתולוגי" הוא מילה עוברת לסוחר, והשימוש בה נעשה לעיתים בקלות לא נסבלת. מכל מקום, השיר הזה לא נכנס אצלי לרשימת השירים המיתולוגיים של השירון הישראלי. אין לי מושג אם הוא מתאים לרוח הסדרה, כי לא צפיתי בה (וכמנוי "יס" כנראה לא אצפה), אבל בדבר אחד אינני מטיל ספק: זה אחד הקאברים הגרועים ששמעתי מריטה, מלודרמטי בצורה מוגזמת, סובל מעיבוד והפקה בומבסטיים. המעבדים החזירו את ריטה למקומות אנכורניסטים, לא חשבו מחוץ לקופסה. היא רצה לפני השיר במקום להיות בתוכו. במקום לנסות פרשנות ייחודית, היא חזרה למניירה הדרמטית השחוקה שלה. המלצה: שלא תכניס את השיר לרשימת השירים שמככבים בהופעה שלה. אני מעדיף במקרה הזה את המקור. (האזינו מטה)

נפרדנו כך  היתה דממה לא היה כבר מה לומר
הרחוב רגש הרחוב המה
כמו לא היה דבר
כל זה היה אתמול ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול  נשארה רק מנגינה
אמר שלום אולי חשב שאפשר הכל לשנות
היה עצוב שזה לא כך  אמרתי רק להתראות
כל זה היה אתמול…
אזכור תמיד  היתה דממה והבטנו זה בזו
היה עצוב הלב המה ונפרדנו בתקווה
כל זה היה אתמול…