אהבה  נוסח רמי קלינשטיין לוקחת לנסיעה לצפון, בשיר שמציג היבטים שונים של הדובר על היחסים – שנעים על מסלול שבין "עיר ילדותה", "חורף שיורה תמונות קרות" , אבל  מה עושים כאן בצפון עקבות שנעלמו ב"חולות"? שיר אהבה שסובל מעודפי יומרה פואטיים ("על השטיח האדום כלניות") , כאשר משפט המפתח – "את יפה שבא לבכות"  מתקשה להתחבר לדימויים כמו "את כמו הצד היפה של הארץ" וגם אינו מובן על רקע "לא נכנענו לרוחות". את הטקסט המעורפל העלה רמי קלינשטיין על מסלול פופ אמצע הדרך, קצב ומלודיה שלא ממש מצליחים להתחבר למילים ולעורר בהן עניין. התוצאה – שיר אקראי שמונע על ידי  חיבור  בין צלילי פסנתר לריתם סקשן. האזנתי פעמיים ושלוש, ונשארתי לא מחובר. שיר שיכנס לרפרטואר של קלינשטיין –  מבלי שירעיד את אמות הסיפים של המוסיקה המקומית.

מזל שלא נכנענו לרוחות/ בדרך לצפון, את, אני והשדות
חולפים על פני עיר ילדותך/ השארתי שיר למזכרת בשבילך
החורף שוב יורה תמונות קרות/ בוץ בנעליים, מטר של אותיות
על השטיח האדום כלניות/ שלא ראה מי שנכנע לרוחות
את כמו הצד היפה של הארץ/ את לא נכנסת למלחמות
ירוק בעיניים ושמש בכוונות/ לא סתם אני אומר לך
את יפה שבא לבכות
מזל שלא נכנענו לכוחות/ הזזנו הרים בעשרים אצבעות
העולם עצר מלכת לדקות/ כשנעלמו עקבותייך בחולות
את כמו הצד היפה של הארץ/ את לא נכנסת למלחמות
ירוק בעיניים ושמש בכוונות/ לא סתם אני אומר לך
את יפה שבא לבכות
מזל שלא נכנענו לרוחות/ חוזרים מהצפון, את, אני והשדות
הביתה, קרוב אל ליבך  (שבתי, רק על זה חשבתי)
השארתי שיר למזכרת בשבילך/ את כמו הצד היפה של הארץ…