רן דנקר – אור‎

רן דנקר אינו עוסק בחוקי הטבע של האור, אלא באור במובן האנושי-רוחני. הכל טמון במשפט: "ויש ילדה שהעיניים שלה/ ממיסות לי את הלב". זה האור הבלתי נמנע האולטימטיבי.

אוקטובר 15, 2024

מילים ולחן: רן דנקר ועיליי אשדות הפקה: עיליי אשדות

 4.5/5

לפי הפיזיקה המודרנית, שום אובייקט בעל מסה לא יכול להגיע למהירות האור, מכיוון שככל שאובייקט מתקרב למהירות זו, כמות האנרגיה הדרושה להניע אותו עולה לאינסוף. זו הסיבה ש“בריחה” במובן הפיזיקלי מהאור כפי שאנו מכירים אותו היא בלתי אפשרית.
רן דנקר אינו עוסק בחוקי הטבע של האור, אלא באור במובן האנושי-רוחני. הכל טמון במשפט: "ויש ילדה שהעיניים שלה/ ממיסות לי את הלב". זה האור הבלתי נמנע האולטימטיבי.
המוסיקה המינורית עופפת את התובנה באווירה מלנכולית של הזדהות וחמלה. דנקר שר את זה הכי אישי ואינטימי. העיבוד וההפקה מנתבים את הקול והקולות לאווירה שמימית.
השיר אפוף תוגה. תוגה עשויה להתייחס לרגשות מלנכוליים שמכילים גם התבוננות פנימית, רוך והשלמה. היא אינה רק עצב טהור או כאב קיומי, אלא תחושה מורכבת של עצבות המעוררת מחשבות על משמעות החיים.
תוגתו של דנקר מדגישה את המורכבות של החוויה האנושית ואת היכולת למצוא משמעות גם ברגשות שמאתגרים אותנו. זהו חיבור של ניגודים שמעשיר את ההבנה שלנו על החיים ועל האופן שבו אנחנו חווים את העולם, במקרה הזה – .הולדת תינוק מביאה עמה תחושה של “אור” במובן המטאפורי והעמוק ביותר. זהו רגע שמסמל התחלה חדשה, התחדשות ושמחה. האור הזה הוא לא רק הפיזי של החיים החדשים שמתווספים לעולם, אלא גם אור רגשי שמאיר את לב ההורים ואת חייהם.

*** רן דנקר: "11 יום אחרי ה – 7 באוקטובר, בשיא החשיכה נולדה לנו אור שהאירה לנו ימים כואבים ועצובים בחיים ותקווה. השם המקורי שתכננו עבורה ישמר בליבנו (אולי בשביל חיים חדשים), אבל ברגע שאור הגיעה לעולם במבט אחד היה ברור ששמה בישראל הוא ״אור״.