שיר געגועים לאהוב שהופך בשירתה של שירה גבריאלוב זעקת כמיהה וחרדה. "אני ובדידותי/ מחכות בחלון" הוא משפט פשוט וחזק שיתאים לנשים, רעיות ואימהות רבות בתקופה הקשה הזו שעוברת עלינו. העיבוד השמיימי מוסיף אלמנט חלומי לשיר. המנגינה הנוגה רושמת במדויק את התחושה. טון שירתה של שירה מספר אותה לעומקה בגוונים שנעים מלחש של פחד לצעקה של בעתה. שירה אינה מתבכיינת. היא נוגעת בנימי נפשה, משדרת התחושה הכי אותנטי מבחינתה.
*** שירה שהתה בארה"ב בחודש השביעי להריונה עם בתה הבכורה, כשאסון השבת השחורה התרחש. כשבעלה גויס למילואים, שירה לא מצאה המילים שיבטאו את חוסר האונים והמצוקה שחוותה, עד ששמעה את "לא אתן לך ללכת", שדניאל רבי כתב בהשראת סיפורה של שי לי עטרי ובתה בת החודש מהתופת בכפר עזה.
שירה גבריאלוב לא אתן לך ללכת צילום ועריכה: רום אליעז
ידך בתוך ידי/ או סתם דמיינתי/ שוב באת לידי/ או זה חלום
לחשת רק אל תפחדי/ אוי כמה פחדתי/ אני כאן לבדי/ אני והפתאום
אלבש את שמלתי/ זאת שאהבת/ ארקוד את עצבותי/ עד שאפול
אנעל חזק ת׳דלת/ מבוהלת/ לא אתן לך ללכת/ האמת המקוללת/ נופלת
אנעל חזק ת׳דלת/ משתוללת/ לא אתן לך ללכת/ האמת המקוללת/ נופלת
אתה תמיד איתי/ אנחנו שניים/ ערה במיטתי/ נו בוא לישון
יש סתיו בתוך ביתי/ כבר אין לי קיץ/ אני ובדידותי/ מחכות בחלון
אלבש את שמלתי/ זאת שאהבת/ ארקוד את עצבותי/ עד שתחזור
אנעל חזק ת׳דלת/ מבוהלת/ לא אתן לך ללכת/ האמת המקוללת/ נופלת
אנעל חזק ת׳דלת/ משתוללת/ לא אתן לך ללכת/ האמת המקוללת/ נופלת
אנעל חזק ת׳דלת/ מבוהלת/ לא אתן לך ללכת/ האמת המקוללת/ נופלת
