אומר זאת מיד: אני לא זקוק לקולו של חזן כדי להתרגש מחדש מ"שער הרחמים". הביצוע של מאיר בנאי ז"ל. היה ויישאר הביצוע האולטימטיבי של השיר הזה. שי אברמסון החזן הראשי לצה"ל, בחר בשיר לפרויקט שנקרא "גוספל עברי". לא ברור הקשר שלו למוסיקה דתית אפרו-אמריקאית. צירוף הנ"ל נועד ככל הנראה לקדם את המיזם לציבור החילוני.
"שער הרחמים"המקורי מאיר בנאי, אינו חובר למסורת, לדת, לגאולת עם, אלא הוא "שער רחמים" אישי מאוד, שער של נשמה וחמלה, של חלום וצעקה, מטאפורה לתהליך רגשי שהוא עובר… הסביבה שבה הוא מתהלך (העיר הישנה-העתיקה) מציפה בתחושה הזו שמובילה את בנאי לאחד משירי הנשמה היפים שנוצרו במוסיקה המקומית.
בנאי שר בעוצמות את התחינה שמגיעה מסערת רגשות, מדלג על התירוצים ("יש טעם, אין טעם, עם כח בלי כח") כי הוא מחפש את הגאולה האישית. לגאולה הזו שייכת באופן טבעי האהבה-אהובה שהיא חלק משער הרחמים – ומכאן – ה"בואי איתי". הטון והצלילים – שמגיעים ממעמקים מראים כי בנאי חווה חוויה של פעם בחיים, התגלות של ממש.
הגרסה של שי אברמסון נפתחת בקולות קדושה בניסיון להעניק לשיר תחושת רוממות של שירת רבים שמימית. העיבוד מכוון למקום הזה, אבל מפקיע את השיר מהאזור האישי האינטימי שלו. אני יכול להבין את הבחירה של אברמסון לפרויקט ה"גוספל" שלו, שבו הוא נותן דרור לקולו החזני המצוין, אבל האינטרפרטציה הזו היא יותר פומפוזית מאשר ייחודית ואותנטית.
שי אברמסון שער הרחמים
מסתובב בעיר הישנה/ ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר/ מכיר כבר את דרכי/ בדרך לשער הרחמים.
לא מביט סביב/ לא מקשיב/ איש חולם אני/ וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר/ מכיר כבר את דרכי/ הדרך אל שער הרחמים.
חי פעם רק פעם/ יש טעם אין טעם/ עם כח בלי כח/ שער הרחמים.
בואי איתי יחד/ בואי מתוך הפחד/ כי את, גם את חלק/ משער הרחמים.
השלטים מעל החנויות/ משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה/ הראו לי את שער הרחמים.
חי פעם רק פעם/ יש טעם אין טעם/ עם כח בלי כח/ שער הרחמים.
בואי איתי יחד/ בואי מתוך הפחד/ כי את, גם את חלק/ משער הרחמים.
