אז מה עבר עליו במשך שנתיים שלא דיבר עם מישהו, שהוא מגיע למסקנה, שאחרי כל מה שעבר  – "אדם רוצה להיות מה שהוא רוצה להיות". מודעות עצמית היא דרך שבה אנחנו לומדים להכיר את עצמנו, את התחושות, המחשבות, התפיסות, הרגשות, ואת התגובות שלנו במצבים שונים שבהם אנו מתנסים. המודעות מולידה את האופן שבו אדם תופס את מה שהוא רוצה להיות. חוסר היכולת להגיע למצבים חלוטים ולהסכמות משאירים אותך "יושב על הגדר" , לא רוצה להיפגע.
מנין גבסו בא? מה עבר עליו, כשהוא שר "הלכתי בלילות, טיפסתי על קירות". הסיפור שלו מעורפל. מיהו ה"עצמו"? מול סיפור המציאות הלא בהיר,  גבסו מצליח לשדר את סערת הרגשות. המוסיקה מעלה את הנרטיב על מסלול נגיש, שמתחיל נמוך ומלנכולי ונוסק לדרמטי. התחושה מגיעה בעוצמה במנגינה, בקצב ובעיבוד האלקטרוני שמשקפים רגש של אדם קרוב אצל עצמו, למעשה – מה שהוא רוצה לשדר למאזין.

שי גבסו לא דיברנו כבר שנתיים תסריט ובימוי: לירן סגל

לא דיברנו כבר שנתיים/ בחוץ רוחות של מלחמה/ לא מדברים על זה בינתיים / מקווים לרגיעה
יושבים על הגדר עדיין/ שני קצוות של מחשבה/ לבבות שלובי ידיים / לא רוצים להיפגע
אני הלכתי בלילות/ טיפסתי על קירות/ כל כך רציתי לשחרר                
סובבתי את עצמי שעות / סרטים וחלומות  / בסוף אדם רוצה להיות רק מה שהוא רוצה להיות  

הסתכלנו בעיניים/ אין מקום לטעויות/ נשמות על המאזניים / רק אחד יכול לשפוט
זה הזמן לקפוץ למים/ יחד עם החששות/ גם אם זה מפחיד עדיין / יש מקום עוד לשנות
אני הלכתי בלילות/ טיפסתי על קירות/ כל כך רציתי לשחרר/ סובבתי את עצמי שעות/ סרטים וחלומות
בסוף אדם רוצה להיות רק מה שהוא רוצה להיות

שי גבסו פייסבוק