דיבור של דמעות. הדמעה הופכת ישות. מה פתאום צצה לה ככה דמעה "באמצע היום, באמצע הרחוב בשום מקום"? על אלו דמעות שרה שלומית אהרון? בדף המידע שהגיע עם השיר מדברים רוח התקופה הזו, הגם שהשיר נכתב לפני השבעה באוקטובר.
דמעות יכולות להופיע כשאנחנו חווים אושר או הקלה עצומים, וכמובן בגלל צער, אובדן, אכזבה או עצב. יש גוונים שונים של בכי רגשי – יש דמעות של אושר, שמחה, זעם. מתקבל על הדעת שהדמעות בשיר הזה הן דמעות עצב בתקופות של קושי ומתח. הדגש של כותבת השיר אינו על סיבת הדמעה אלא הפתאומיות של הופעתה, היותה בלתי צפויה, הוויתה כישות המכילה רגש, היותה "מדברת".
המוסיקה של פוליקר היא ברוח יוונית, בלדה נוגה שאוצרת בתוכה את תוגת הדמעה הדומיננטית. שלומית אהרון שרה אותה ברגש מאופק, משדרת את עומק התחושה בלי לגלוש לדרמה. אהרון לא לובשת מסיכות. היא נשארת באוריינטצית האולד סקול שתואמת את מידותיה, נאמנה לעצמה, וזו לגמרי היא במיטבה.
שלומית אהרון פתאום דמעה
פתאום דמעה, כך לפתע/ באמצע היום / באמצע שום מקום
פתאום דמעה, כך לפתע/ באמצע הרחוב
עוטף כתף קרוב/ עוטף כתף קרוב
פתאום דמעה, כך פתאום/ באמצע היום
פתאום דמעה אחת שמאשרת/ את עצמה מדברת
בשמי ובשמך/ בשמי ובשמך
פתאום דמעה אחת לא מתפשרת
פתאום דמעה כך פתאום/ עכשיו כבר לא נבהלת
מתמסרת ושרה רק לך/ רק לך רק לך
פתאום דמעה כך פתאום/ באמצע היום
פתאום דמעה אחת שמאשרת/ את עצמה היא מדברת
בשמי ובשמך, בשמי ובשמך
פתאום דמעה אחת שרק אומרת/ את עצמה היא מדברת
פתאום דמעה, כך פתאום באמצע היום.
