השיר נקרא "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה", מתוך אלבומו "תרגיל בהתעוררות". שבן מציג מצב – אין מה לעשות, הוא ראש הממשלה שלך. כל שאתה יכול לעשות: "כשהוא צוחק, אתה מזיע" וגם: "עדיף ללכת עם הרוב. כשהתעקשת זה נגמר לא טוב". שבן אינו אוהב את ראש הממשלה שלו ואת משפחתו, זהו ראש ממשלה שגם בגיהנום "יעשה לך בושות", ובאותו הקשר מרמז לרצח רבין – "זוכרת איך שהתחבקנו תחת רקיע אדמדם/ כשהאוויר נשטף בפחד והמדרגות בדם?"
ביסודו של השיר הידיעה, שלמרות שאתה חי במדינה דמוקרטית, אין לך למעשה יכולת להשפיע – בטח לא על בחירת ראש הממשלה. הטון הסרקסטי גובר לקצב שמדהיר את שבן לשיר ניכור מוחלט באוריינטציה של ראפ על המקום בו אתה חי – "אתה תראה לי דמוקרטיה, ואני אראה לך איך בחמש דקות הפכת לגולה בארצך".
בלי צל של ספק: מהשירים הפוליטיים החזקים, שנכתבו בפופ המקומי. גאון הפסנתר נחשף גם באומץ הלב שלו לומר דברים שעלולים לגרום לו נזק, כי למרות ש"עדיף לא להפר סדרים ולהזיז הרים", הוא משתמש בנשק שיש לו – המילים והמוסיקה. מצד שני, מודע לכך שגם הכאב על המצב הולך ומתקהה.
נדמה שהוא עשוי משעם / לפעמים אינך מבדיל / האם או אל או צל או רוח רפאים של איש רגיל / כשהוא צוחק אתה מזיע / מעל דפי החינמון / עינו שלוחה תמיד מעבר לכתפו של ההמון / אבל הוא ראש הממשלה שלך / ואתה יודע מה אומרים / עדיף ללכת עם הרוב / כשהתעקשת, זה נגמר לא טוב,
חבר/ ראש ממשלה לא בוחרים
הגבירה עוד מתביישת /במה שנשבעה שלא אשמה / שני ילדיו סתומי ארשת / וגם מהם אתה תשמע / הנה הוא כבר על הבימה / היום נוטה להעריב / הוא מתחמם, היא מתאפקת כשמתכוננת לתקריב / אבל היא ראש הממשלה שלך / ואתה יודע איך אומרים / עדיף לא להפר סדרים ולהזיז הרים / רק כדי להיזכר / ראש ממשלה לא בוחרים
אתה חומק מן האישה / מתגלה בבלרוס / והוא כבר שם, מגיח מן האפלולית של כל ערוץ / הוא מדבר איתם עליך / עיניו קטנות ורועשות / כן, גם בגיהנום הוא יעשה לך בושות / אבל הוא ראש הממשלה שלך
לא משנה מה הם אומרים / כי בחדרי החדרים של השנאה שלך אל מי אתה חוזר? / ראש ממשלה לא בוחרים
אתה תראה לי דמוקרטיה / ואני אראה לך / איך בחמש דקות הפכת לגולה בארצך / זוכרת איך שהתחבקנו תחת רקיע אדמדם? / כשהאוויר נשטף בפחד והמדרגות בדם / את בכית, זה ראש הממשלה שלי / אבל היינו צעירים / וזה מזמן כבר לא כואב לי / ולרוב אני לא חושב על זה יותר / ראש ממשלה לא בוחרים
