שלומי שבת ופבלו רוזנברג שוב יחד. למה? לא מיצו את עצמם? שמעתי אותם לפני 11 שנה בקיסריה. הקהל כל כך אהב את השידוך, שהוא החזיק מעמד שנתיים וכמעט 100 הופעות, 5 פעמים קיסריה, 7 היכל התרבות. בשנה שעברה מישהו סיפר על נתק ביניהם, אפילו השתמשו בקלישאה "לא החליפו מילה ביניהם". הכאילו "ברוגז" הגיע מהכיוון של פבלו. הוא רצה להמשיך לרוץ עם התוכנית המשותפת עוד כמה שנים. לשבת – נגמר, שלא לומר – נשבר. די, מספיק כמה אפשר? "אנחנו לא צמד הפרברים", אמר, "היה פרויקט שהצליח, אבל יש לי חיים משלי. פתאום הפסקתי להלחין, ליצור, כי הייתי כל הזמן עם פבלו. כולם כועסים עלי כאילו אני לא משלם לו מזונות. מבחינתי זה היה טבעי: כשאני מפסיק להתרגש – אני נוטש. הרגשתי שמיצינו."
מה קרה עכשיו שהם מחדשים קשר ומגיעים להיכל מנורה מבטחים להופעה משותפת (19.1)? התשובה צריכה להגיע משלומי, כי הר פבלו מעולם לא רצה לנתק את השותפות. שלומי מתרגש מחדש? אסטרטגיה מרעננת קריירה? לחץ של אמרגן אינטרסנטי? מה הוא צריך את שלומי שבת נכון לעכשיו, כשהוא אמן מבוסס בזכות עצמו? הרי הודה כי הזיווג מיצה את עצמו?
מכל מקום, הקהל מת על שידוכים של זמרים מצליחים. סוג של עיסקת חבילה כולל קורטוב של נטסטלגיה. קחו את שלום חנוך ומתי כספי. הקשר האומנותי ביניהם פחות ממקרי בהחלט, אבל הם עושים סולדאוטים, שלא היה קורים – כשכל אחד לחוד. שיתופים שמתועלים לאפיקי המיינסטרים עם בוכטות של להיטים – הם כמעט מניה מובטחת. האם שלומי את פבלו הוא מופע שחייבים לרוץ אליו? לא בטוח. אני עם שלומי בדיעה כי העסק מיצה אאת עצמו. מצד שני – דרישת הקהל. הם הרי יגיעו חמושים בכל החומרים המוכרים לשירה בציבור, ג'סטות הדדיות בתמהיל להיטים מוכר. אין צפי להפתעות, אבל הקהל יחוש אחלה כיף בליווי תזמורת של 15. כדי לרענן זיכרון, חזרתי לביקורת ולשירים של אז.
שלומי שבת פבלו רוזנברג המופע המשותף בקיסריה – ביקורת ההופעה
וידיאו: ההופעה בקיסריה 2007
