והשאלה שנשאלת – אם הלב שלך כזה גדול – למה בכלל הלכת ממנה? פרט לכך – לפי השיר לא ממש היו זיקוקים ביניכם – "לא מצאתי חיבוק שייתן רגע שקט", אז איך זה שעכשיו אתה מוכן להפוך את העננים לפרחים בשמיים, ואיך פתאום הכל התהפך כשגרמת לה לצחוק? אני לא מאמין לשרבוטי השירים האלה על הגברים המתבכיינים. מדהים שעל השיר המופרך הזה חתומים 3 (!) כותבים.
בואו נניח שהשיר התכוון ברצינות לעסוק בבעיה של יחסים בינו ובינה, לברר למה נתן לה ללכת ואיך הלב שלו התהפך. והנה, באה המוסיקה וגוררת את השיר אל רחבות הדאנס, משטחת ומרדדת. הרצינות ממנו והלאה. לא הכותבים ולא שמעון בוסקילה התכוונו באמת לקחת את הסיפור ברצינות.
המטרה כאן ברורה ובהירה – להפוך את הסיטואציה ללהיט הכי נגיש, קליט ואסקפיסטי. אין כאן חרטות ולא לב שבור. אגב, האמצעים מקדשים את המטרה: בתחנות המיינסטרים האזוריות מיקמו את השיר בראש רשימות ההשמעות. המטרה הושגה. בהופעה הקהל יקום על רגליו. למה הלך ממנה? – בטל בשישים. יצרפו את כל השירים היפים ויהיה שמח. מי יתווכח?
שמעון בוסקילה פרחים בשמיים
למה למה נתת לי ללכת/ רציתי להיות לך אביב אבל באה השלכת
למה את שותקת?
כמה/ כמה פחדים את שומרת/ כל הרחובות עננים אפורים כמו בסרט
למה את הולכת?
אני רוצה לחצות/ ימים ונהרות/ הלב שלי אורות/ פרחים בשמיים
הרוח תנווט/בתוך מדבר לוהט/ מה עוד אוכל לתת/ פרחים בשמיים
כמה/ כמה רציתי ללכת/ לא מצאתי חיבוק שיתן רגע שקט/ למה את שותקת?
עכשיו אני שר לך/את כל השירים היפים שאהבנו/ כל רגעיי השמחות שאספנו
הנה את צוחקת
