שרון גסטהלטר הנציחה הבזק של מחשבה. הרקע: מאפרה מלאה, כיסא ריק האור הכחול העמום מהבהב עוד ועוד, ואנתוני הופקינס שחורך את השתיקה ב"שמור את עצמך" מתוך סרט. זה יחזור על עצמו. אותו סרט – יום אחר. מה עבר לה בראש. What do you need to save yourself from? המידע החוץ שירי אינו קיים בידי המאזין. הצפיה באותו סרט מעידה כי הוא ממשיך להיות משמעותי בעיני הצופה, אבל מה מעבר? ממה להציל? גסטהלטר יכולה לספק את האינפורמציה – אבל לא יקרה במסגרת השיר. כל מה שנותר הוא להאזין לקול ולצליל, ותן לדימיונך לעשות את השאר.
הקול בהיר צנוע ויפה, הצליל האקוסטי (גיטרה פסנתר, צ'לו, ויולה) מוביל מהלך מלודי פשוט וקסום שמעלה על הנתיב התחושתי של גסטהלטר. היא נשמעת סינגר-סונגרייטר במשמעות הכוללת של מילים-לחן-ביצוע כיחידה אורגנית. המושג Singer Songwriter מקורו במוסיקת הפולק שהתפתחה בשנות השבעים, זרם עליו נמנו זמרות כסוזן וגה, טרייסי צ'פמן, אלאניס מוריסט. לפי השיר הזה שרון גסטהלטר נמצאת שם בצורת ההגשה, בלחן היפה בפשטותו, בעיבוד הפונקציונאלי. הייחוד שלה במעטה המסתורין האפלולי, במעט המכיל את המרובה. באווירה שנרקמת בין השורות.
*** שרון גסטהלטר: "זה קרה במרפסת. דיברתי עם יאיר (רובין – המעבד והמפיק של השיר והאלבום) על הסלידה שלי מ'סמול טוק', ויצא לע משפט: 'תשעים שניות לחיות , ויש כל כך הרבה שיחות קטנות'. יאיר הסתכל עלי ואמר: "אולי תקחי עט ותכתבי את מה שאמרת"…
Full ashtray, empty chair
The dim blue light flickers on and on
Anthony Hopkins slits the silence
Save yourself”, he says"
“Save yourself”, I say
We are all cut at the core
Same movie, different day
The dim blue light flickers on and on
The clock’s rigid hands
Tick away, take away
Save yourself”, he says"
We are all cut at the core
