הערבוביה בין מלחמה, מחאה, השבת החטופים, הנופלים ("הותר לפרסום"), הניסיון להתנחם באהוב, הופכת אצל תהילה פרץ למלודרמה עתירת אמוציות. לא ברור אם הכל כלול בסיוט או רק השבת הקרוב לה. השיר מתפתח מכמעט לחישה בקצב איטי למבע רגשני על גבול ההיסטרי בסיומו. המנגינה מובילה את הטקסט בצורה אפקטיבית. המעבר לשירה אמוציונאלית בעיבוד אלקטרוני פסאודו ערבי לצליל כלי מיתר – מצוין.
הניסיון לדחוס הכל מהכל בטקסט כולל ״אין לי ארץ אחרת" עם רמיזה פוליטית – "לא רק אדמה פה בוערת" יצר מישמש יומרני מנופח, המנטרל את השיר מהאלמנט האישי שבו. זו הסיבה שהשיר נשמע יותר רגשנות מופרזת מאשר שיר אישי אותנטי.
תהילה הסיוט הזה נגמר
הם קראו לה חרבות / הם קראו לה ברזל / אבל עדיין ממשיכים וממשיכים להתנצל
הראש כפוף, עם רדוף / עוד סיפור על החטוף, שחגג איתה עשור
אפילו לא בתור לחזור / ויש את זאתי שרקדה בלילה עד השמיים
עד הבוקר הנשמה שלה הפכה למים/ עוד אמא מחכה וכל דקה שלה ארוכה…
בין זעקה לאזעקה נשאר מקום רק לשתיקה
תמיד היה לי אלף סיבות לחייך בבוקר / אני טובה במלחמות תמיד היה לי ג׳וקר
אבל עכשיו כשהם אומרים ״ביחד ננצח״ / לא מאמינה להם ולא רוצה להתווכח
רק רוצה שתחזור תוריד ת'מדים ונתקלח / תגיד לי ״את גן עדן, רק איתך אני שוכח״
נשק לי שוב את הצוואר חבק אותי כי כל כך קר / תשקר לי רק תגיד שהסיוט הזה נגמר
עברו חודשים שוב צופרים בכבישים / תפאורה של שיגרה כאילו כלום רק פוסט ״הותר לפרסום..״
מזכיר – יש עוד קרבות בצפון בדרום אוכלת מצפון שהמשכתי
לנשום, לחלום, הוצאתי אלבום כשיש ילדים לא ישנים במיטה
שלהם עד היום ובמקום לעשות בתוכנו שלום, לא למדו לסתום?
אין עוד מקום ״אין לי ארץ אחרת,״ לא רק אדמה פה בוערת,
היסטוריה חוזרת עד שנלמד, עם אחד בלי שמאל בלי ימין
0 ספק 100% מאמין יום יבוא שוב נרים את הראש/ יהיו כאן שירים אחרים
תמיד היה לי אלף סיבות לחייך בבוקר / אני טובה במלחמות תמיד היה לי ג׳וקר
אבל עכשיו כשהם אומרים ״ביחד ננצח״ / לא מאמינה להם ולא רוצה להתווכח
רק רוצה שתחזור תוריד ת'מדים ונתקלח / תגיד לי ״את גן עדן, רק איתך אני שוכח״
נשק לי שוב את הצוואר חבק אותי כי כל כך קר / תשקר לי רק תגיד שהסיוט הזה נגמר
