התחלתי מהקליפ. שפשפתי עיניים: מה עושה כאן עו"ד ציון אמיר כדייג על סירה במעיל צהוב? בהמשך יתברר כי זה לא רק הדייג אלא גם "אשתו" – אילנה אביטל. חיפשתי את הסיפור שלהם בשיר – לשווא. גבתי עדיין מורמת.
לעצם העניין: השיר שמזמרים הזמר-חזן ליאור אלמליח ואוריאל שי הוא חלק מפרויקט מוסיקלי שנקרא תׇּאַקְדוֹם, המאגד מגוון סגנונות ומאופיין במסע מוזיקלי אל השורשים והמקורות של המוזיקה היהודית-מזרחית, שילוב של המסורת העממית לצד שירים מקוריים חדשים.
אודה: אינני מהמתחברים לשירי הלל והודיה לבורא עולם. מצד שני – אין לי חצי ורבע דבר נגד נושאי התפילות, וגם לא אומר להם בציניות – אשרי המאמינים. נראה שהחיפוש אחרי תשובות הגיוניות לשאלות אמונה, רק מסבך את האדם, וגורם לו להתייאש מהאפשרות להאמין באמת בקב"ה.
מה כן? אשרי המאמינים שבשירתם משכנעים שפיהם וליבם שווים. הדואט גרם לי להאמין ביושרתם. זה מושג בזכות מנגינה ענוגה, קולות גבוהים מתכוונים, עיבוד של אווירה תואמת. השירה המשותפת הופכת את השיר המנון אמוני לכל דבר. אני מאמין שרבים יצטרפו.
ליאור אלמליח & אוריאל שי כוחו לאוהבו תסריט ובימוי: אייל ציון
והוא יתן אהבתו/ יתן כוחו לאוהבו/ ואין שני לראשיתו, עד לעולם
והוא ירעיף את תפארתו/ וברכתי היא רק שלו/ אחד יחיד הוא לעמו, לעולם
ואין לי כלום חוץ מלבדו/ ואין בי טעם בלי אושרו
עומד נפעם מגדולתו/ ומה אני בלי משנתו/ משליך עליי גאוותו
רחוק מאד כבר מדרכו/ ומי ייתן לי ברכתו, ירחם עליי
והוא אחד מראשיתו/ נותן כוחו לאוהבו
שומר עליי יצירתו, עוד לעולם/ איכה אשמח בלי תורתו
ושמחתי היא רק שלו/ ובוש אני עומד נכלם מעוצמתו
ואין לי כלום חוץ מלבדו…
