אפריל ב19, 2006

באיה דו מונדו

הוא מכונה ה"פרינס של ברזיל". חיפשתי קווים דומים. לא הכי מצאתי. אבל קרלינוס  הוא ללא ספק אחד הנסיכים המלהיבים של של המוסיקה, שמקורותיה מובילים לבאייה. זמר, איש הקשה, גיטריסט מאוד מגוון, פאנקי, פופי, לירי-שקט. זה מסוג האלבומים, שבהקשבה שניה "גדלים"

המובחרים של הנשרים

שני דברים: א. זה אחד הקאמבקים המרגשים של להקה מהשבעים. ב. האוסף הוא פגז. לא חסר בו כמעט דבר. מי צריך "קופסאות" כשמחברים 17 להיטים כאלה. מ"אחד הלילות האלו" ו"טייק איט איזי", "ניו קיד אין דה טאון", "דספרדו", "הוטל קליפורניה"

אם.2

מרקוס מילר, נגן בס ענק, ייצר קשת מרהיבה של צבעים מג'אז, פאנקי וסול. מילר עובד על סטנדרטי ג'אז בשיטתו. את LOONIE'S LAMENT של קולטריין הא לקח למגרש שלו בעיבוד היפהופ גרובי מצויין. ברנפורד מרסליס בסקסופון, יוברט לוס בחליל, קני גארט

בשעותיה היפות

קליאו ליין, טווח רגשי וקולי מרגש, עשתה לעצמה תוכנית כבקשתה עם שיריה האהובים כ"דה סאמרס נוז", "פילינגס", "סנד אין דה קלאונס", "רחובות לונדון", "ג'אסט דה וויי יו אר", "קילינג מי סופטלי", "אם" ואחרים. ליין לוקחת כל שיר אל חלקתה האינטימית,

לייב

אחרי שלושה דיסקים (סי.די + 2 די.ווי.די) יש לי תחושה, שממש טחנו לי את הראש עם החבורה הזו. מספיק 2 סי.די כדי להבין פשר הלהקה מניו ג'רזי, (השם "מיי כמיקאל רומנס", נבחר בהשראת "טרייספוטינג פיים" של אירווין וולש) שעושה הרבה

"עננים נמוכים", ההופעה

שלמה בר – שירה, כלי הקשה, אילן בן-עמי – גיטרות, מנשה ששון – סנטור, ניר סרוסי – כינור, הדר מעוז – גיטרה באס, יעל אופנבאך – כלי הקשה. האיש במרכז הבמה עדיין חם, חם מאוד. זועק את שיריו, מגלגל עיניים,

"לאור הזכרונות", שושנה דמארי שרה משה וילנסקי

מה למלחין פולני ולזמרת תימניה? את השאלה הזו שמע משה וילנסקי, שלחניו מפארים את הרפרטואר של שושנה דמארי, עשרות פעמים. ("תקשיבו ל"מרים בת ניסים". נו, באמת, איך מלחין יליד ורשא כותב לחן כול כך לא פולני?) התשובה שלו הייתה משהו