"עננים נמוכים", ההופעה

שלמה בר והברירה הטבעית

מועדון זאפה ת"א
0/5

שלמה בר – שירה, כלי הקשה, אילן בן-עמי – גיטרות, מנשה ששון – סנטור, ניר סרוסי – כינור, הדר מעוז – גיטרה באס, יעל אופנבאך – כלי הקשה.

האיש במרכז הבמה עדיין חם, חם מאוד. זועק את שיריו, מגלגל עיניים, מפוצץ את הדרבוקה בלהט.
בשנים האחרונות התמקם שלמה בר במועדונים. אוכלים, שותים, ושומעים מוסיקה. קהל יענו "שוחר תרבות", אבל על צלחת של משהו. בירה דרבוקה, כינור, קנון ומצברוח. בר כבר מודע לזה. כדאי לחכות לסוף. מי שלא ראה כזו שמחה – לא ראה שמחה.
סיבת ההתכנסות (ממש בשעה בשעה שמכבי נאבקה ביד אליהו על כרטיס העליה לפיינל פור, והזאפה מלא) האלבום החדש – "עננים נמוכים".
בר כהרגלו מתבסס על שירים מקוריים שהלחין שחלקם כתבה בת זוגתו יעל אופנבאך, ביניהם שיר געגועים לבנו ("עננים נמוכים") ושירים שבחר על פי הנושאים שמעניינים אותו. שניים מאוד משמעותיים הם "שיר אדמת הצהריים" של יעקב אורלנד, "שיר מחאה" ( "האדמה ניתנה לבני אדם לא כדי שיזבחוה דם"), ו"תוהו ובוהו" של יענקל'ה רוטבליט, שיר אפוקליפסה עכשיו – על התשוקה למצוא את האור הראשון מחדש, סוג של תפילה, ובר מנסה לגעת בספירות עליונות, בשירה של נשמה גדולה. שני שירים שיצטרפו לקלאסיקות שלו.
העיבוד והאלתור נקבעים לפי סולם הטמפרמנט שלו. בר דומיננטי. הברירה הטבעית מנגנת לפי הסולם שלו, שמגיע לעיתים לאקסטאזה. הידיים האלה שמורמות גבוה ונותנות את הקצב. זה חלק ממנו. ואיך שהוא מתופף – אין אחד כזה בעולם. אצל שלמה בר אין חצי נשמה. לא הכול עובד טוב בשיטתו. את "זמר נוגה" ("התשמע קולי") של רחל את קראוס הוא מרח. מיותר.

אבל מה שקורה ב"שער הרחמים" בדואט עם מאיר בנאי הוא סוג של ריטואל מרטיט עם מעבר קצבי מדהים. השניים מתעלים. מומנט חדפעמי.
סוכריות בהופעה? – יש הרבה. "אצלנו בכפר טודרא", שיר על חתן השמחה שהגיע לגיל חמש. עדיין מזיז. את "ילדים הם שמחה" הקהל שר בשמחה ענקית למרות שזה מה-זה שיר מחאה סטירי. הביצוע ל"דרור יקרא" סוחף. ויש גם אינטרקציה עם הקהל – סוג של שאלה ותשובה. הוא שר, הקהל עונה.
אני לא יודע איזו התלבטות עבר שלמה בר, עד שהחליט בחלק האחרון של הערב על מופע יותר חפלאי-עממי. בטוח שלא ציפור הנפש היא שלחשה לאוזנו ללכת על זה. הוא יודע שקצת חאפלה זה בסדר. כשהקופות בוכות, המוזות משתחררות ממגדל השן של האמנות הצרופה, ויורדות מטה במשק כנפיים אל העם. גם שלמה בר יודע שהשירים המורכבים אינם יכולים לרתק ערב שלם. גם הוא יודע שעם ישראל משלם בשביל שלמה בר שלוחץ על הדוושה והולך על השמח והכפיים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות