דלאלי
מה ששאב מאמי עושה לראיי האלג'יראי ירתיח אולי את הפיוריסטים של הסגנון. אישית, אני אוהב את זה. מאמי לקח את כל החופש שנתן לו המערב, ויצר תבשיל מסעיר של דאנס, פאנק וכמובן ראיי. ההפקה הביאה לאולפן את ניל רוג'רס בגיטרה,
15/05/2006
מה ששאב מאמי עושה לראיי האלג'יראי ירתיח אולי את הפיוריסטים של הסגנון. אישית, אני אוהב את זה. מאמי לקח את כל החופש שנתן לו המערב, ויצר תבשיל מסעיר של דאנס, פאנק וכמובן ראיי. ההפקה הביאה לאולפן את ניל רוג'רס בגיטרה,
שוגר ריי מעוררת געגועים לרוק סיקסטיז, הגם שהיא לא ממש סיקסטיז. הדוגמא אינה רק הלהיט "כשהכל יעבור" שכבש את האם.טי.ווי. אני נהנה גם משיר כמו OURS שמתחיל בגיטרה אקוסטית ועובר להרמוניה סיקסטיית טיפוסית בקולו המתרפק של מארק מקרגראת'. "מצטער עכשיו"
ז'אק לוסיה לוקח את נוסחת פליי באך ומנסה אותה על הנדל, סקרלטי, מרסלו, אלביניוני, מארה עם קריצת עין ל"טייק פייב" של ברובק. הקבועים שלו נמצאים כאן: בנואה דונוייה דה סגונזק הוא אשר על הבס ואנדרה ארפיני בתופים. הקלות הנסבלת, אלא
18 מובחרים של רבים מהם להיטי ענק – "חסר נשימה", "בריחה", "רדיו", "במילא לא אהבתיך", "תן לי סיבה", "חלומות", אבל גם הפחות לוהטים כ"רק כשאני ישנה". שירים שהם תמצית הפופ הטוב, קולות הרמוניים גבוהים של אנדראה, שרון וקרוליין, גיטרות אקוסטיות
פיטר אולריך לשעבר המתופף של של "דאד קאן דאנס", מוליך את המאזין לטריטוריית הארט-פופ, שופע איזכורים והשפעות, ממוסיקה קלטית ועד "מודי בלוז", שפע כלים ממרימבה וחלילים, כלי הקשה וקולות שבטיים. מעבר לזה, יש כאן מוסיקה רבת גוונים, אפריקה ופלמנקו, בהפקה
נגנים: רון בונקר – גיטרות, אריאל שרבקובסקי – בס, אביב כהן – תופים, איתי בן-מרגי – קלידים. אורח: חמי רודנר. דקיקת גזרה, מכנסיים שחורים, זמרת השנה של 1997 מחדשת ימיה על הבמה. יש סיבה לקאמבק – "מסתובבים", אלבום חדש. היא
לפי דף הביוגרפיה עינת אקר היא קופירייטרית מצטיינת בחברת פרסום, לפי השיר (המילים) היא יוצרת בתולית, לפי המוסיקה (לחן) מסתמן משהו לא רע. אקר כותבת על חלום בריחה לאיזשהו מקום שמאפשר להתנתק מהכול ומאידך – "להתחבק ולהתנשק". כקופירייטרית גם היא יודעת