שוגר ריי מעוררת געגועים לרוק סיקסטיז, הגם שהיא לא ממש סיקסטיז. הדוגמא אינה רק הלהיט "כשהכל יעבור" שכבש את האם.טי.ווי. אני נהנה גם משיר כמו OURS שמתחיל בגיטרה אקוסטית ועובר להרמוניה סיקסטיית טיפוסית בקולו המתרפק של מארק מקרגראת'. "מצטער עכשיו" הנפלא מצטרף לאלבום מפוצץ בלהיטי נעורים, אבל אין כאן איזה קונספט. מנגינות נאיביות לצד גיטרות פאנק מכסחות, רגאיי, סטייל דוראן דוראן, ביץ' בוייז וסטונס. "שוגר ריי" נולדו לפופ בתערובת של סיקטיז ושמונים.
