יוני ב23, 2006

הצד האפל של הירח

עד שהגענו לנווה שלום, יצאה לנו הנשמה. איזה פקקים. בדרך חשבתי: למה? למה אנחנו עדר כזה. למה אנחנו לא אירופה. אני זוכר את הערב הזה בקיץ 1979, כשעמדתי בתור ישר ומסודר של 150 איש בכניסה לאולם ארלס קורט בלונדון לפני

מתחילה לקוות

יש לה כמעט את כול מה שאני מחפש בזמרת. הקרבה האישית לשיר, היכולת לקרב אותך, המאזין, לאינטימיות שלה, קרוב-קרוב. גם הטיפול התיאטרלי הזה שקיים כמעט בכול טקסט, בשינויי הטונים. בעת כתיבת שורות אלה הגעתי כבר לשיר מס. 11- "ליידי". "ליידי

דילוג לתוכן