יוני ב28, 2006

אמנים שונים

האוסף מגיע מיוון. קסטאס מילונאס מיין ובחר קטעים מיוחדים מענגים. אם זו מוסיקת העתיד, אז משהו טוב בכל זאת קורה. תשכחו משמות. צריך להקשיב. ככלל, זוהי מוסיקת העמים של סוף המילניום, בין אם היא מזרחית, אירופית או ערבית, היא נועדה

נינה סימון והפסנתר/סילק אנד סול

נינה סימון מגלמת קשת הסגנונות השחורים מג'אז, דרך בלוז וגוספל. יש ה קול שברירי, חזק וחודר. כאן נינה בעשרים ושלושה שירים, 2 אלבומים בדיסק אחד, היא והפסנתר, וזוהי אמנות הפרשנות הקלסית. כשהיא שרה "מי אני?" לפי ברנשטיין, זה התערטלות רגשית. כשהיא

"וניל" ההופעה

סיוון שביט – שירה, אמיר צורף – גיטרות והפקה מוסקלית, דידי ארז – גיטרות, עידו גבריאל – קלידים, ירון שראל – בס, איס טננבאום – תופים. סיוון שביט היא עוף די מוזר בפופ המקומי. היא מהבודדות שחשוב לה להעביר סיפור-התרחשות

דילוג לתוכן