אוגוסט ב26, 2006

קונטינו

זה סוג האלבומים שמעכלים בקלות יתרה בהאזנה ראשונה. בהאזנה השניה והשלישית – מתפתחת אהבה. מה המפתח שלו? בפשטות יפה, במוסיקה סינמטית רוויית אווירה שנוצרת באינטרקציה נהדרת בין מלודיה, קצב ואלתור + עיטורים מזרחיים אקזוטיים. בנגינת בס שלו יש הרבה מעבר

"למראשות המיטה"

בחנות מתחת לבית המלון, זיהה המתבונן אישה בעלת תסרוקת (ולא ככתוב בשגיאה בשיר "עם תסרוקת") דומה לזו של האישה שהוא מכיר, עד כדי כך שליבו החל לפעום. אולי זו היא עצמה? שירתו הנינוחה של צור אינה מעבירה את הלמות הלב.

"חלל"

בסופו של דבר, ולמרות כול הרע, נולדנו לאהוב, שר עוז צמח בטון נוגה. ואליו מצטרפת בקול תשוקתי העזר כנגד – גלי שדה. מה קרה? אז איש אחד לא ידע לנשום את כול הרע שבאוויר, והילדה לא יכולה הייתה לפתור את

לשקוע בכורסה, לעשות סוויץ' בראש. יוצאים למסע שלוקח 400 שנה אחורה. מונטוורדי מהמאה ה-16, ג'ון דאולנד, אלסנדרו פיצ'יניני, ביירד, בנכיירי, טאליס, גיבונס, פריסטוריוס, אלגרי, מרטין. גם היוצרים ה"אנונימיים". פלנטה אחרת. נסיעה לאחור במנהרת הזמן. קלאסיקה. אי אפשר לעשות על זה

דילוג לתוכן