אינסייד ג'וב
גרם לי געגוע ל"הנשרים", סולנה לשעבר. השירים החדשים לא ממש מסמנים מהפכה בדרכו של הנלי. האיש כמה ליציבות בעולם משתנה, מריר וכועס על ריקנותה של החברה המודרנית, מטיף למשפחתיות. זה אלבום מלודי, עם כמה סולואים יפים ששם דגש על הצד
16/10/2006
גרם לי געגוע ל"הנשרים", סולנה לשעבר. השירים החדשים לא ממש מסמנים מהפכה בדרכו של הנלי. האיש כמה ליציבות בעולם משתנה, מריר וכועס על ריקנותה של החברה המודרנית, מטיף למשפחתיות. זה אלבום מלודי, עם כמה סולואים יפים ששם דגש על הצד
מי שחשב שג'ון מקלפלין התרחק מ"מהווישנו אורקסטרה" מרחק שנות אור, יופתע לגלות שהגיטריסט מחובר בטבורו לאותה הרפתקה ועוד חג סביבה. נכון: החשיבה היצירתית שלו בוגרת יותר, אבל בבסיס אלה אלמנטים פיוז'ניים שמזכירים את הרכב ההוא המוסיקה נבנית על וירטואוזיות, ראש
ושוב ארקדי והפסנתר. צוותא, מופע חורף. תאורה נוגה. הוא יגיע לעשרים וכמה שירים. גם ויסוצקי. גם השירים שכתב לאריק איינשטיין. לא להכביד על האוזן. בטרנד המיינסטרימי, נותנים את הגרייטסט היטס. מוסיפים סוכריות. שהקהל יוחנף. שיצא סבבה. ארקדי על נתיב המידל-אופ-דה-רוד