גרם לי געגוע ל"הנשרים", סולנה לשעבר. השירים החדשים לא ממש מסמנים מהפכה בדרכו של הנלי. האיש כמה ליציבות בעולם משתנה, מריר וכועס על ריקנותה של החברה המודרנית, מטיף למשפחתיות. זה אלבום מלודי, עם כמה סולואים יפים ששם דגש על הצד הרגשי/הגותי של הזמר כמו "לוקח אותך הביתה", "שלום לנהר" שמזכיר את לחניו היפים של פיל קולינס ויש לו שיר אינטימי יפהפה שמחלחל "בשביל טקס כלולותי". זה אלבום של התרפקות, של קצב אמצע, טונים עצובים, וזה עדיין הסולן של הנשרים..
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email