נובמבר ב19, 2006

בואי נישאר

לעמעם את האורות. יש לנו סלואו חדש, קול גבוה, מרוגש עד האוזניים, טונים יפים, 22 גילו אבל נשמע לי כזה נערי-בתולי. שיר אהבה הכי פשוט ביקום. לילה יורד כמו גשם, רבע ירח מבטיח אהבה, אז למה למהר – הלילה הוא

תן לעצמך לאהוב.

הוא הולך לבד בקור, מחפש עוד מקומות מסתור, אבל בסך הכול די משוטטות, "תן לעצמך לאהוב". "להיות שוב קרוב". לא קונה את הטקסט הסתמי הזה. מילים, מילים, מילים. אני כבר לא מדבר על מה שהמורה שלי לספרות הגדיר פעם "שאר

"בלאדי"

אווירת השאנטי השוררת במושב כליל שבצפון הארץ מייצרת את מתכון השאנטי הים-תיכוני הזה. אבן אודם מספר בשיר כי ביתו בנוי על הר, וכי תחת נוף חלומותיו "מצא את שורשיו". מה זה? ענבים ושמן זית, גבינות עיזים ויין הבית, לחם חם

כל מי שאת

התחושה היא שהשיר נכתב על נעמי שמר אמו. "אבל פרח קטן שהביא לך חבר/ וספר של באך על הפסנתר/ הופכים את החדר לעיר מקלט/ של כל מי שאת". אבל אצל הורוביץ זה לא רק שיר געגועים אלא דיווח על מצב

ניפגש בחיים אחרים

הפתיחה מכניסה מיד לסערת הרגשות. ברק חנוך שר כמעט ללא ליווי על "ילדים עצובים" על "אנשים מסכנים" שאלהים אינו "מסביר להם פנים", ובתוך כל הביאוס מנקרת אצלו השאלה הפלספית – מה הוא עושה בתוך המצב הזה, מה שגם מוביל אותו

דילוג לתוכן