בבארבי שעה לפני חצות, המקום היחיד שממנו אתה יכול לראות את מוניקה סקס, זה מאזור הדלת בה נכנסת, ועל קצות האצבעות. עשרים סנטימטר יותר, עשרים פחות. מה-זה-מפוצץ. אחרי שהרכב החימום פינה במה, הייתה באוויר ציפיה כמו לקבוצת כדורגל שעוד רגע
בנאי עשה אלבום עשיר, כמעט קוסמופוליטי מהפתיחה האינסטרומנטלית באווירה אתנו-אוריינטאלית ים-תיכונית, עד הרגאיי של "את המעיין" וה"רש"י דאב" הנסיוני-אלקטרוני בהשראת יוסי פיין, שלקח אותו אל הפתיחות הגדולה. גם "תן תן" מראה על צבע חדש: קצב כמו כורדיסטני עם קישוט של
מעל דפי העטיפה מבקשים חברי שבע מהמאזין להצטרף אליהם אל מסע הקשבה "אל שורשי הניגון, אל השקט החבוי בליבו של הטבע והאדם כפרפר המשחר אל האור" וזה לא דאווין. "אוויר", למשל, של מוש בן-ארי שעובד על-ידו וע"י אבישי בר-נתן, הוא
ג'ימי סקוט לקה בילדותו בתסמונת הורמונלית שעצרה את התפתחותו והותירה אותו איש קטן עם קול נשי גבוה. אירוני, אבל זה מה שהוביל אותו לקריירה גדולה כזמר שראשיתה בשנות ה-40. הוא התגלה מחדש במהלך שנות התשעים. קולו לא ממש "יפה", אבל
