היום לא מדברים על "סגנון" אלא על מוסיקה מסוגננת. "דה-פאז", הגרמנית, עם המפיק פיט באומגרטנר מתמחה במוסיקת הצטלבויות. תחשבו על סול מיוסיק מחובר לדאב, לג'אז, לאפריקאי ולכל מקצב לטיני. אם מדברים על תוצאה סופית, אז המוסיקה מקרינה אווירה גרובית אקזוטית.
כמה טוב לחזור לג'ו ג'קסון הישן והטוב. כלומר ג'קסון שבאלבום הזה – מינוס 25 שנה כשהוא הוציא עם את "לוק שארפ" (1978) . זה אומר הפשטות הרוקית המופלאה כמו ששומעים ב"קח את זה כמו גבר", "עדיין חי", "גיל ההתבגרות". וגם
מיקיאגי: שירה, דודי לוי: גיטרות, קובי פיטרו: קלידים, ארן אמיר: בס, רועי שקד: תופים. עיבודים: נוער שוליים ועובד אפרת.. הפקה מוסיקלית: עובד אפרת. "נוער שוליים" הייתה ספקית הלהיטים וההערצה של התשעים, ואני אומר את זה בלי טיפה של התרפקות נוסטלגית
אומרים שהאלבום השני בדרך כלל פחות טוב מהראשון. אז למרות שלא מדובר במדע מדויק, בלקפילד 2 עולה על בלקפילד הראשון. האלבום הזה הניב כבר פירות של שני יוצרים שלמדו ליצור ביחד, שנובעים מתוך המשותפות היצירתית ביניהם. אביב גפן של בלקפילד
