עוד פעם אחת
הטון שלה סרקסטי, ההבעה דרמטית, פאם פאטאלי, אבל אז בא הטקסט הזה ומחזיר לשגרת שירי האהבה – רוצה לצלול לו לתוך הנשמה, לסחרר את חושיו, להרגיש החום שזורם ממנו, להיות עטופה בזרועותיו כי בסך הכל נורא קר וגם חשוך בלעדיו.
07/03/2007
הטון שלה סרקסטי, ההבעה דרמטית, פאם פאטאלי, אבל אז בא הטקסט הזה ומחזיר לשגרת שירי האהבה – רוצה לצלול לו לתוך הנשמה, לסחרר את חושיו, להרגיש החום שזורם ממנו, להיות עטופה בזרועותיו כי בסך הכל נורא קר וגם חשוך בלעדיו.
דן אלמגור כתב לניסים גרמה ביוגרפיה ב-3:55 דקות. זה כולל ילדות, קריירה, פרטים אישיים. גרמה מאמין ששורשים זה סחורה טובה, ובאמת יש תחושה, שנוסטלגיה נמכרת לפי משקל. השיר נשמע כמו כתיבת שיר מראיון עיתונאי הכי שגרתי. אפשר אפילו להופכו בקלות
ואנחנו במדור שירי הדיכאון. יש גשם בשיר? נו באמת. לא סתם גשם. הוא יורד מעיניה. כלומר – שטפון, ים של דמעות. ויש גשם במובן אחר – מטפורי יותר – "אנחנו נמסים בגשם". מהות הבלגן? היא לוקחת חפצים, נוטשת. מוכר לא.
נתחיל מהמסקנה של הדואט: היום זה לא מספיק אם אתה רק אוהב. משהו חסר, ונמאס לה לחפש את התשובה, ובכלל אין אהבות מושלמות, וכל מה שהוא יכול לעשות זה להשאיר לב כשהוא נוסע. זיו רובינשטיין ודפנה ארמוני חברו כדי לנסות
"מבדידות אנשים הופכים קשים/ מעטים יוצאים ממנה נשכרים/ יש הפוחד מהדממה/ יש המגלה בה נשמה" המילים (יהונתן גפן), המנגינה מציינים את אחד החיבורים המוצלחים של סוף השבעים, ואת אחד השירים היותר יפים שהלחין שלמה יידוב במסגרת ההרכב האלמותי – "קצת