ינואר ב10, 2008

הצלילים הראשונים מסגירים את האיש ואת המקור. אם הסלסה הגיעה אי פעם  למוסיקה המקומית, אז זה קרה באמצעות "אטרף". אטרף היא קודם כל רובנס הלא הוא רובן סלמון, ולא צריכים להזכיר להיטי סלסה מזיזים כמו "שולה", "מנגו בננה" ו"מגרדת" ששלטו

גלית עסיס שרה סיפור על אחת עדה שבכיתה הייתה המשיח של כל מי שלא יכל  לדבר (גלית, אומרים יכול בעברית תקנית. שגיאה בלתי נסלחת) אחת שרצתה להגיע למקומות אחרים, גבוהים יותר, לאלהים שלה. מנגינה פשוטה, מיד טמפו, צליל אקוסטי. שיר

מולדאבי משחק משחקי לשון – מכור לגמילה, למילה, לתהילה, למחלה, לקולה, לתקלה, ולהקלה וכו'. ואז בא המשפט: "מי מעשן את הסיגריה שלי  מתוכי, מי מתיישב לי בלב ובריאות, מי מדליק ומי מכבה אותי" וכו'. למה לשבור את הראש מולדבי? מה אתה

קצב ריקודי מהיר המתקשט בנוצות של הרמוניות נשיות חגיגיות הוא אנתיזה לטון של ירונה כספי שמבקש נואשות למצוא דברים שחסרים – ללא סיבה מיוחדת. דברים מהותיים חסרים בחיינו כמו אוויר לנשימה,  כמו חבר אחד בעולם. גם את  הדברים שאנו זקוקים להם באופן טבעי –

גם אסף אמדורסקי מצטרף לפרויקט המיוחד –"הדרכים הידועות", אלבום מחווה ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך שיזם ומנהל משה לוי. ואחרי "חתונה לבנה" של אביתר בנאי, הנה עוד אכזבה. אמדורסקי מעביר את הדרמה לתחום ההפקה המוסיקלית. במקום להביא משהו מעצמו לשיר,

פתאום פולק סינגר. פורט אקוסטית במקצב ואלס, וגם זה ברוח הטרובדורים האמריקנים של תקופת הפולק. מגיעה גם שריקה ברוח מוסיקת קאונטרי. יובל בנאי שר על היפה בחצר של אלינור, עד כדי כך ש"לפעמים החיים הם יפים" ולפעמים ההרגשה היא שאלהים צייר

אלדד ציטרין רומנטי ונרגש – שר על בריחה איתה רחוק לאי-שם,  לעזוב את הרגע, "לשכוח אותך בתוכי ואותי בתוכך" ועוד מילות רגש כ"לנשום את כולך עמוק אלי" ו"הגעתי איתך לפגוש עולם". אני לא נגד חלומות רומנטיים, אני אפילו בעד שירה