שמעתי בפעם המי-יודע-כמה את רמי קליינשטיין שר "צעיר לנצח" כשהוא מלווה עצמו בפסנתר. ריגושים? הו, עדיין יש ויש אחרי כל השנים האלו שבהן נטשנו את הצעירות. וכמו שאומרים: פיזית היינו רוצים. קליינשטיין הקדיש את השיר לקובי רכט במלאת לנער 61
שיר אהבה לרך שלא נולד עדיין. עודד גולדשמיט – נגן בס עתיר ניסיון והרכבים – שר שיר שמח שנשמע כמו שיר מהימים שחיברו שירי ילדים תמימים ומחויכים. גולדשמיט לא המתין לנולד וכבר חיבר לו שיר. נותן לו אהבה למפרע, מוכן לקבל אותו
שיר שמחה בקצב מעורב חסידי אפרו-קאריבי לפי הפתיחה התזמורתית. ההבדל הוא שלא מדובר בעוד שיר אחווה ורוממות נפש לוקאלי אלא בקאבר לשירו של ליאונרד כהן Lover Lover Lover בקאברים למשוררי פופ ייחודים כמו כהן – הרגישות למקור גבוהה. הטקסט שברא יוסי סוויד,
ריבל סאן: ראפ, חריזה. יובל גרשטיין – גיטרות, קולו, סאז, אורי וינוקור – בס, קלידים, יוגב שטרית – תופים, אריק לוי – סקסופונים. אורחים: ספי זיסלינג – חצוצרה, פלוגלהורן, פבלו בטיסטה – כלי הקשה, באני סיגלר – שירה, דיוויד אייבורי
אלבום אחד בלבד, וכבר הופעה ל-55,000 איש בפריז?! אין ספק: שיחק אותה מיקה. בגדול. אני אומר את זה בכפל משמעות – כי מיקה הביא לצרפתים מופע מושקע כפי שהם לא קיבלו הרבה שנים. עיצב ארץ חלומות של קרקס וליצנים (מליצנים
