לצלילי גיטרות רועמות, "איפה הילד" עולה מן האוב של השמונים ("מה שעובר עלי", "העצב שלה", "נפלת חזק", "אחד אלהים") כדי לשחזר משהו מהשמונים וחוזרת לפעילות מחודשת. נוסטלגיה היא סוג של רומנטיקה נאיבית. כשחמי רודנר כותב "אני זוכר את תל אביב
רשת ג' אינה נמצאת בשנים האחרונות ברשימת המועדפים שלי ברדיו, ולא בגלל שהיא סקטוריאלית – מייחדת את עצמה למוסיקה ישראלית בלבד. להיפך: אני בעד רדיו ממוקד, ובמיוחד על רקע העובדה שבשנים האחרונות רוב נהתחנות רוכבות על גל פופוליסטי ללא זהות,
מילים: רמי פורטיס. לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: פורטיס, סמטנה, שפריר, אגמון. פורטיס: סיפור, שירה, קלידים. עידו אגמון: קלידים, גיטרה ושירה.. גיל סמטנה: בס, קלידים ושירה. יובל שפריר: מחשב, קלידים, תופים ושירה. "… שמגגה עיר עתיקה ונחשבת לקדושה, בחצצאל מקום משכנה
תומר בר: פסנתר. אצ'ה בר: גיטרות קלאסית, אקוסטית, חשמלית, צור בן זאב, גאי לוי – בס, אביב כהן – תופים, אילן קצ'קה – כלי הקשה. ירון ואזאנה – טרומבון, ארי בורנשטיין – קול, רוני איתן – מפוחית, עומרי בראל –
