אפריל ב17, 2009

להגיד על אל דימיולה שהוא וירטואוז – זה כמעט באנאלי, אבל הנה מגיע המופע הזה ומתברר שאי אפשר שלא לשחרר עוד פעם קריאת התפעלות. מדובר ברמות נגינה לא אנושיות כמעט. את הטכניקה המסחררת שלו מכירים עוד מהתקליט הבלתי נשכח –

שאספר מה דמיינתי לרגע? דמיון כל כך פרוע, שאני מהסס אם לספר. אבל נלך על זה: ובדמיוני מיקי גבריאלוב מכריז על האורח הבא, והנה – אל הבמה צועד מבויש משהו הבחור הגבוה והנחמד הזה ששר את מיטב להיטיו הגדולים אוחז