אוגוסט ב28, 2009

חברי ההרכב: איליה מאן (איליה שצ'רבקוב) נאצ'ה (נוה לב-רן), אקסטרה ג'י (רז לוי)   "אם היה לי משהו לעשןהיה יכול להיות בן..אבל אין…לא נורא! איזה יום שמח, יום של הפתעותזה היה יכול להיות אם היה לי כיף, לרחף…"    

  remember when, I remember, I remember when I lost my mindThere was something so pleasant about that place.Even your emotions had an echoIn so much space And when you're out thereWithout care,Yeah, I was out of touchBut it wasn't

ישוב אליה או לא? הזמן עובר לאט, היא "תמתין" בשקט. בינתיים הם משחקים "בלאהוב" או ב"כמעט", מי יודע עד מתי.  מורן אהרוני מנסה לשדר מצוקה בעניין יחסי הבנו-בינה. המוסיקה? בלדת רגש הנשענת על קצב רוק מידטמפו. העיבוד לא מתוחכם, אפילו

"דבר עם ההוא שידבר עם נו/ זה שיתן מילה לזה מהעירייה/ שיעביר להוא את מה שאז דיברו/ הוא מסדר את כולם בחצי שנייה/ מי הקומבינטור שחורש כמו טרקטור/ מי האינסטלטור שיצור סתימה/ מי מניפולטור על גבול הדיקטטור"   חומר יוסף

"כביש ארוך/ מתפתל לנצח/ המכונית נוסעת לאנשהו מהר/ בראי האתמול גווע/ על הלילה הזה היית מוותר// ואתה לבד/ מתגלגל בדרכך/ אתה לא לבד/ אחרים לבד איתך// את ליבך/ השותת השארת/ בפונדק דרכים אי שם במלחמה/ היא דיברה/ אתה דיברת/ מה

רק שתחייך. זה יפיג את עצבותה.  החיוך יוביל לאושר, יפיל חומות, יביא מדינות לעשות שלום. הדובר בשיר אוהב כשהיא מחייכת. אולי חיוכה מפיל חומות, אבל הטקסט הזה לא רק שאינו מפיל אותי, הוא אינו גורם לי למעידה קלה. מה הדרך

מילא לחזור על השבלונות המוסיקליות ממצעד הסלולר, אבל למה מעבד השיר לא התחשב באופיר כהן וגרם לו לצרוח מילות אהבה, אושר וחלומות מתגשמים. לפחות לא לבזבז את הקול היפה, טונים של זוהר ארגוב, ואני לא נסחף. היא והוא ידעו ממבט אחד

הכל עובר חביבי מסכמת. מספרים שהלהקה התפרקה לפני 7 שנים. לא בטוח שאני קונה את זה. הרי באתר הזה כתבתי ביקורת על הופעת הלהקה בינואר 2007. גם אם אינם קיימים, יש תזכורת ל-27 שנות פעילות: דיסק כפול שהוא המבחר האולטימטיבי,

אלרן דקל – שירה,ספי ציזלינג –  חצוצרה וקולות,שלומי אלון – סקסופונים,חליל וקולות, יאיר סלוצקי – טרומבון וקולות, אלון פרימן – קלידים וקולות, עמית שגיא – גיטרה וקולות, שי חמני – בס וקולות, טל תמרי – תופים, קותי – כלי הקשה,