ימים של שפל
מיכה שטרית שר בקולו המלנכולי: כל הדרך חשב על סיבה לנטוש או להישאר איתה. היא הרי נותנת לו הרבה יותר ממה שהוא יכול לתת לה, גם מה שהיא יכולה לתת לו. מה בדיוק קורה? זרם מחשבות שמספר מצוקה. בין ימים
17/10/2009
מיכה שטרית שר בקולו המלנכולי: כל הדרך חשב על סיבה לנטוש או להישאר איתה. היא הרי נותנת לו הרבה יותר ממה שהוא יכול לתת לה, גם מה שהיא יכולה לתת לו. מה בדיוק קורה? זרם מחשבות שמספר מצוקה. בין ימים
כתבתי על השיר הזה אחרי שעשיתי את שתי העלמות במופע חשיפה-הדגמה של אן.אם.סי. המותר לי להעתיק מעצמי? אז עדיין אני מזהה בפתיחה של "סוגרת את השמש" את הפתיחה של "לוסי בשמיים עם כוכבים". ועדיין אני חושב שזה שיר קטן של
סינגלים נכללים: So Fine, Press it Up רביעי של שון פול, ללא ספק האמן המצליח שיצא אי פעם מג'מייקה. מנסה להתמקד בנושאים חברתיים אבל בהצלחה מאוד חלקית. פול מעורב יותר בהפקה, מתפרש על קשת סגנונות – רגאיי, ראגה, היפ
כבר חמש שנים בלי עוזי חיטמן. אני זוכר את הריגושים והצמרורים, כשעוזי ביצע לראשונה את "אדון עולם" יחד עודד בן-חור בפסטיבל הזמר החסידי 1976, שיר שהפך חלק מעולם התפילות המקומי והעולמי, קלאסיקה שזכתה לאינספור ביצועים, כולל הדואט של אביהו מדינה ויזהר
חמש שנים בלי עוזי חיטמן. הזמן מעצים את האבידה, מגדיל את המיתוס. עוזי חיטמן היה צריך לחיות כדי לדעת שהוא היה כזה. צהרי שישי של אוקטובר חם. מועדון צוותא. בועז פייפר עורך מופע לזכרו במסגרת סדרת מופעים שמעלה המועדון כמחווה לגדולי הזמר העברי. זה
מי שמתוארת בדף היח"צ שצורף לדיסק כ"אחת מסמלי הישראליות" (שזה?) פותחת דווקא בצליל שאומר – ועכשיו אני ביוון ("בושם על עורי"). האוריינטציה של יהודה פוליקר שנמצא בדיסק כמעט בכל מרכיב – היא יותר פיראוס מאשר תל-אביב. החיבור של פוליקר לארזי