בושם על עורי

ירדנה ארזי

NTE פונוקול
4/5

עיבודים והפקה מוסיקלית: יהודה פוליקר. הפקת שירה סאונד ומיקה: גיא יפה.

 

מי שמתוארת בדף היח"צ שצורף לדיסק כ"אחת מסמלי הישראליות" (שזה?) פותחת דווקא בצליל שאומר – ועכשיו אני ביוון ("בושם על עורי").  האוריינטציה של יהודה פוליקר שנמצא בדיסק כמעט בכל מרכיב – היא יותר פיראוס מאשר תל-אביב.

החיבור של פוליקר לארזי הפתיע אותי. בכיוון המוסיקלי שלו היום – סביר היה להניח כי יחבור לזמרת בעל אוריינטציה ים-תיכונית מובהקת (ואני מודה שחשבתי על זמרות יווניות מעולות שהיו קופצות על חלק מהשירים)  ולא זמרת פופ מיינסטרים אקלקטית, שבשנים האחרונות ניסתה פרויקטים שונים ממוסיקה צוענית ועד ערבית.

 החיבור לפוליקר לא נועד ל"יוון" את ארזי, להעמיד אותה מול חאריס או גליקריה. פוליקר רצה להוציא מירדנה איכויות שלא קיבלנו ממנה עד היום. ירדנה בסופו של דבר נשארת ירדנה, לא התייוונה.

 התחושה אחרי 12 שירים היא שהמשימה לא הושלמה, אבל שסוף סוף יש לה דיסק של סאונד מלוכד, נקרא לו "ים-תיכוני", של ייחוד אומנותי, של אמירה, לא עוד אוסף של שירים.  

האם ירדנה מתעלה על עצמה בחומרים החדשים של פוליקר (כל הלחנים שלו, גם שבעה טקסטים)? על מה אני מדבר? אני מדבר על היכולת  של המבצעת להעמיק בשיר, לתת  את ה- Subtext, את הפרשנות האישית שלה. משהו שחסר לי אצל ירדנה ברבים מביצועיה בעבר.

ניקח שיר כ"מה קורה אחי". פוליקר כתב שיר סטירי על מה שנקרא "הישראלי הממוצע" –  רשימת תכונות בולטות של הישראליות-סחבקית שעומדות בסתירה זו לצד זו – משוגע על המדינה וחולם להגר, מורעל על הצבא ושונא מילואים, מתמקח על כל שקל ומהמר באלפים, מעריץ את הקשיחות מפחד לתרום דם, מתפלץ מהשחיתות ומתחמן את כולם.

המוסיקה דאנס בטעם ים-תיכוני, בעיבוד אלקטרוני אפקטיבי של Tomer G, מקצב שתואם את הקלילות של הטקסט. אבל ירדנה לא ממש מתחברת, נשארת טיפה מאחור, דבש בלי עוקץ, דאנס בלי עוצמות שירה.

עוד דוגמא: "בושם על עורי", שירה המצוין של רחל שפירא שפותח את הדיסק – שיר על רגש צרוב. על מישהו שכתוב בתוכה, בליבה, שהוא צורך כמו בושם על העור – בלחנו היפה של פוליקר שפותח לירדנה חלון גדול לים התיכון.  ירדנה שרה בטון נמוך יפה, ברגש, אבל עדיין נוגעת ואינה מגעת, עדיין אינה מחלחלת עד עמקי הנשמה.

יש נקודת אור אחת באלבום שמראה את ההבדל:  תלחצו 6 בשלט. השיר נקרא "מתה לחיות" – והנה סוף סוף אינטרפרטציה. התייחסות לטקסט. (דוגמית סאונד למטה)

"אתה נוגע בבדידות שבנפשי/ אתה האיש שקראתי לו אישי/ עכשיו אני רוקמת חלומות בממשי/ וזה הזמן שלי לצאת אל החופשי" ו"הייתה פה פעם אהבה שנגמרה/ אני ויתרתי על הטוב כמו על הרע". טקסט פשוט ומדויק של פוליקר, מקצב ואלס, וירדנה מצליחה באחת הפעמים היחידות לתת ביצוע קברטי נכון, מתפתחת עם השיר, דרמטית במינון, מחלקת אנרגיות, נהנית מעיבוד סוחף.

גם בשיר הבא "כשאת הזה אני" בצליל יווני מובהק ובמקצב אפטמפו – שיר אופטימי על יחסים של ברירת מחדל – ירדנה מצליחה להשיב בריזה ים-תיכונית מלהיבה. ומצד אחר –  טון דרמטי קודר בשיר בטקסט מצוין של יואב גינאי – "הודעה נמסרה למשפחה"

מוסיקה: פוליקר חזק בתמונה, עיבודים עשירים, קולחים, עושים לה שירות: העיבוד של "תל אביב מגג אל גג" (מילים: חיים קינן) הזכיר לי משהו מהסגנון פול סיימון, וגם העיבוד הקצבי (הרוקי)  שמטעין את "מה יהיה עלינו" על זוג שיושב על ספסל בגן ומסביב עולם שמתמוטט, לוקח את ירדנה לעוצמות חדשות. המלודיה ה"יוונית" של "הייתה לי ארץ" (מחאה נוסטלגית של אהוד מנור) , קצב סוחף, צליל אקורדיון מרכך, אלא שגם כאן הביצוע מעט אנמי. אם יש בשיר כאב וזעם – הם אינם מגיעים.

פוליקר הביא את ירדנה לאלבומה הטוב ביותר עד היום מכל בחינה, כולל שניים שלושה ביצועים שמעידים  כי ירדנה ארזי יכולה להגיע לאיכויות שלא הכרנו אצלה עד היום.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

11 תגובות

  1. תודה,תודה,תודה
    ליוסי ח. לירדה ארזי וליהודה פוליקר…
    תודה שהעלתם בעיתוי הנכון את הדיסק הנכון.
    יותר מתמיד זו ההוכחה ש"העשור" האחרון אופיין בהקצנה לכיוון מוזיקה מזרחית.ויש את זמרת הארץ עם טעימה מהכל.תודה לכולם ולירדנה-מחכים לך כבר באולמות השונים.
    חברה

  2. כאחד שחיכה הרבה שנים לאלבום חדש של ארזי, אני חייב לציין שהציפייה הייתה משתלמת. אלבום איכותי ומרגש כאחד. הביקורת פסחה על שיר מיוחד במינו, אולי הטוב באלבום שמשלב סגנון אירי מהודר ונקרא "מלכודת אש"
    גם "צלילי הרגש" מרשים מאוד בעיקר המילים היפות.
    ובאמת כנראה שזה האלבום הטוב ביותר של ירדנה ארזי עד היום. בהצלחה.

  3. אם זה האלבום הכי טוב שלה, אני חוששת להאזין לקודמים.
    לא אהבתי בכלל.

  4. אם יוסי חרסונסקי מפרגן לירדנה ..כנראה המשיח בפתח…
    וכן..הדיסק של ירדנה הוא דיסק איכותי ומצויין.אחד מהטובים שלה .
    אני אמנם חושב כבר על הדיסק הבא…חושב על השירים הבאים…אבל בוא נתמקד בדיסק "בושם על עורי"…יש לירדנה שירים בעלי אמירות אמיתיות.
    השירים בדיסק העכשווי הם מאוד מגוונים .ירדנה היא בחורה הגונה מאוד יפהפיה ,מאוד נועזת,והשירים?אחד יותר טוב מהשני!
    בהצלחה רבה ירדנה.

  5. "ירדנה בסופו של דבר נשארת ירדנה…", וזה, לדעתי, המיוחד בה. לאורך השנים נגעה ירדנה בערב רב של סגנונות, אך תמיד הצליחה לשמור על ייחודיות. ירדנה לא צריכה להשתנות, ככה אנו אוהבים אותה. הבעייתיות היא בדימוי שדבק בה. "זמרת פופ אקלקטית" עם מראה מושקע. השילוב הזה הביא אנשים להתייחס אליה בצורה לא רצינית, שלא בצדק. גדולתם של המבקרים תימדד, ביכולת לראות מעבר לדימוי. "בושם על עורי", אמנם, מביא את אותה ירדנה, שאנו מכירים, אך אי אפשר להגיד שלא מדובר בירדנה משודרגת ומשוכללת יותר. ירדנה אישית עם אמירות נוקבות ונוגעות. Subtext , כאב וזעם יכולים לבוא לידי ביטוי גם בשירה עדינה, רכה, מלטפת ומדוייקת. שירה "נשכנית" אינה הכרחית בעיני.
    האלבום מגוון מאוד. כל שיר מושך לכיוון אחר, וכל השירים יחד יוצרים פאזל גדול ומושלם. מדובר באחד האלבומים הטובים שלה, אם לא הטוב ביותר!
    מסכים כי "מתה לחיות" הוא פנינה אמיתית. הברקה של ממש. שילוב מוצלח של טקסט, לחן, עיבוד והגשה תיאטרלית מאין כמותה.
    מקווה שירדנה כבר חושבת על האלבום הבא. כרגע, כשיש לה אלבום כ"כ יפה ביד, אני לא יכול לחשוב על כל השנים שעברו לשווא ללא עשייה מוזיקלית ממשית. שיהיה לה המון בהצלחה!

  6. חרסונסקי, איזה יופי, סוף סוף גילית את אמריקה!
    אם עד היום לא גילית את איכויות של ירדנה, כנראה שלא ממש התייחסת לדברים החשובים, וזה ממש חבל. באמת. אבל העיקר שסוף סוף תוכל להנות מזמרת איכותית , מרגשת ומצויינת, שבאמת הוציאה את אחד האלבומים המצויינים ביותר שלה, אלבום אישי שנוגע במגוון נושאים בעלי משמעות אישית וחברתית. בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות