יוני יעיש צובע את געגועיו בתחושות שמגיעות מאמת. הסלסול האותנטי בעיבוד אקוסטי למהדרין מבטא יחסים של משיכה דחייה. געגוע שהיה בו פיגוע. העלומה שבשיר מעוררת זיכרונות עגומים ("את משחיתה הכל") ועדיין אין בהם כדי להשכיח את חיוכה הלא מבין של
חלק ממגירת השירים של אהוד מנור נכנסה תמיד למגירת השירים של מתי כספי. "נפש תאומה", כינה מנור את את הברית האומנותית עם כספי, והם אמנם חלקו תחושות משותפות, כמו בנושא האהבה, ומתי הלחין בסולמות שונים, במנגינות מופתיות, בעיבודים מגוונים. לביצוע
נתן זך שעלה להקריא שירים התבלבל (או שלא) ואמר: "בדרך כלל אני לא כותב למשוררת", והתכוון כמובן ל"זמרת". כנראה לא סתם אמר. כשגלרון שרה זך היא מרגישה כנראה גם "משוררת". ציינה כמה שורות ש"עשו לה את זה". נדמה לי שהחיבור המחודש
