תתייחסו באוזן סלחנית ואוהבת למה שתשמעו מטה: קיבלתי הקלטות מחזרות (לפעמים שווה לשמוע את ה – Rough של התרגול כדי להשוות לתוצאה הסופית) של שלישיה שמנסה לעשות מחרוזת נוסטלגית ממיטב השלישיות של הזמר הישראליות. השלושה או "השלישייה" אורי בנאי, ניקי
המנגינה מזדמזת בקלילות נסבלת. גם המקצב מעלה אותה על מסלול נוח להאזנה. אבל איך יכול טון אנמי להעביר סערת רגש של חווית אהבה ושברונה במקצב דאנס קליל? הנעימות הזו מבטלת את ההתרגשות, הופכת הוידוי של האוהבת לשיר בצבעי מים נעימים.
או-יה. יורד דרומה. יענו בקונטקסט של נתיבות=נשוויל. זה בסדר. רוב הזמן אנחנו לא מקוריים בשומדבר. אם אפשר להעתיק מאחרים, ועד לשחק אותה פוזה שזה קורה כאן, אז למה לא. אני מזהה חיוך בקצה פיו של איתי פרל. הבריחה לצחיח המאובק הצהוב
