הבלה-בלה-בלה-בלה הרגשי הזה. מילים כל כך מיופייפות, שאתה רואה ציור קיטש על הקיר מהסוג שמוכרים בשוק בעשרים שקל. נו, טוב, בתרבות שבה המושג לְרַגֵּש הוא מטבע סחיר מאוד, הזמר יכול להזמין בלדות סלואו שנועדו לרַגֵּש, וזה סוג של שירה-אהבה-געגועים הרכרוכי
כמה שיר יכול להיות פשטות יפה, פזמון-שנסון, כתיבה מהוקצעת מכל בחינה, זרימה שלוקחת את מאיה אברהם לחופיה הקצביים-מלודיים הבטוחים. בן ארצי כתב שיר כמיהה לאהבה שעדיין לא הבשילה. אין כאן דרמות גדולות, אלא החיים, ואפילו אופטימיות זעירה לקראת הסתיו הממשמש
אחרי Crazy לא האמנת שנינט תגיע לעוד שיא, והיא הגיעה, ממש על קו הסיום, והכל בגלל האהבה
מדור החדשות מלא ב"מפלצות התהילה" – תקליט אליו חוזרים מן העבר (1992) אל הופעות עתידיות, אבל לא כלום על אלבום חדש. נראה שהמפלצות האלו הולכות לגדול. הן תגענה לשוני ביולי. לחיצה הרדיו בסרגל הימני מנגן "בליינד דייט" מ"יהלומים בשמיים" –
