"אני מת על השמונים", אתה יכול לשמוע מישהו אומר, או בהפוך – "אני שונא את השמונים". שני המשפטים על מה הם נסמכים? על ניתוח מוסיקלי רחב יריעה (שנות השמונים לעומת השבעים…)? על יוצרים-זמרים אהובים? על זיכרון (נוסטלגיה)? הניסיון לתחם את
הבנאדם סגור בתוך עצמו, משהו בוער, אבל לא עובר, לא הופך לצליל טהור שמטפס אל השמיים. מקבץ קלישאות שמנסה להיות שיר. ואז מגיעה המוסיקה כגלגל הצלה: המילים מטפסות עליו ומגיעות לחוף מבטחים. עדי צ'זרה עושה כמיטב יכולתו להגיע לשם. המנגינה
כוונו ל – DTS Digital Theatre System, תזהירו הורים, שכנים, אוהבים ושונאים, תכנסו לממ"ד. (רעיון טוב – להפוך את הממ"ד לחדר צפיייה), ואז – לשלט. תגבירו. זה כל העניין: מטאליקה נכנסת לסלון. מטאליקה בסלון תישמע הרבה יותר טוב מאשר בקוויבק
