דניאל מלינגו מחזיר לי את הטנגו. דניאל מלינגו הוא הטנגו נואבו בהתגלמותו. הטנגו הארצי, המחוספס. היסודות והחידוש. לצלילי הבנדונאון (קונצרטינה מרובעת ממשפחת האקורדאון) תרגישו בסמטאות הפרברים של בואנוס איירס, רחוק מאולמי הקונצרטים הגדולים. קול נדיר,ספוג בעשן סיגריות. מנגינות נפלאות. הוא
דמעות כנהר – מטאפורה שחוקה. עדיין, דמעות זולגות כדמעות זולגות מצביעות על סיטואציה קשה, כאן בשיר – פחד מבדידות. הפיתרון: "תן לי יד – נפחד ביחד"… ביחד קל יותר להתמודד. זו אינה רק הצעה תיאורטית, אלא הצעת הלכה למעשה לעזר
אולי הטיפול הפסיכולוגי בכל זאת עשה משהו. אביב גפן מתכתב עם אביו, מסכים לא לטחון עוד את הילדות השבורה, לסלוח ולבקש הידברות מחודשת בין אב לבנו, כי עד היום זה לא קרה. למרות הסליחה – הכאב עדיין חד. כאב של
מה חדש? גם אם יש חדש, רוב הסיכויים שהוא יתיישן, יומיים אחרי התחרות. גם שירים קצביים וקורצים כמו Cheesecake של בלרוס כנראה לא יעוף רחוק, למרות שזה שיר כיפי. אני הייתי נותן לו כמה נקודות. כנ"ל Hunter Of Stars של
