קרן פלס יוצאת בוידוי חושפני על גבול המביך, מכניסה את המאזין למבוכים אישיים אינטימיים שמחוזרים בדרך כלל ע"י מדורי הרכילות. אין בטקסט הזה שום ממד פיוטי מיוחד, אלא חשיפה אישית במישור החוץ טקסטואלי – הייתה עם גברים, עם נשים, סובלת
יותר ויותר זמרים וזמרות עוברים לאנגלית, לידיעת מירי רגב, שרת התרבות. באמנות כמו באמנות, אין גבולות של שפה, לאום, דגל. השפה היא חלק מהעשייה האומנותית, ממש כמו הפלורליזם שצריך להיות בבחירת הנושאים, מבלי שצנזור התמיכה התקציבית יעמוד לך מעל הראש.
בפתח החוברת המצורפת, מספר עידן עמדי, כי בחודש ינואר, שנה שעברה, נסע לצימר בצפון לכתוב את האלבום הזה. סיפרו לו שזה מה שמוסיקאים עושים כדי ליצור – מתנתקים. המוסיקה, מוסיף עמדי, עזרה לו לגלות מי הוא, ומה הוא רוצה להגיד
איפה אנחנו תופסים את חן אהרוני? הוא כאן? באנגליה? גמר עם האקס פקטורים והניסיונות להיות סטאר בחו"ל? מסתפק בפרובינציה? התחלה חדשה? השיר הזה כנראה מסמן ניסיון לייצב קריירה מאז "כוכב נולד" של 2007. זה בסדר שאמנים מרגישים שהארץ קטנה עליהם,
כזה דבר עוד לא היה בתוכניות הריאליטי של המוסיקה: נער חצוף בן 15 מצליח לעבוד על השופטים, בשפת ערסים בוטה, משחק אותה ביטחון עצמי, מדבר בזלזול מתנשא, והשופטים קונים לא רק את החוצפה שלו, אלא גם את הביצוע הגרוע שלו
