עברו כבר 50 שנה מאז סטיבן סטילס (72) וג'ודי קולינס (78) היו זמרי פולק רעבים להצלחה בדרך אל פסגת המוסיקה. השניים העשירו את סצינת הפולק – רוק בלוס אנג'לס, ובשנות השישים המאוחרות אף ניהלו רומן ביניהם. עכשיו הוציאו לראשונה אלבום משותף. סטיבן
מה שהעיניים רואות, מה שאינן רואות. פוצ' (אמנואל שטיינבאום), כמו כולם, אינו מבין את חידת קיומנו כאן. רב הנסתר על הגלוי – "איך זה קורה נשאר לא פתור?" מה עושים – הולכים על הספק – "נדמה שהכל קבוע מראש". בינתיים
תמרדה (תמר רדה) שרה בלשון רבים גוף ראשון שיר על ציפיות ופנטזיה. מי שהולכים בדרך הארוכה והמסובכת, הערפילית והמפרכת אל ה"אי שם" מדמיינים "שלווה", "מקום לחולמים", "אושר" ונגיעה ב"עיקר". תרצו – אלוהים. הקליפ המצורף אינו משאיר מקום לניחושים במי מדובר. את תמרדה
שאדה היא מסוג הזמרות שכיף לחזור אליהן גם אחרי חמש עשרה שנה בלי ששמעת שיר שלה. הסיבה: היא עושה לי משהו ששום זמרת אינה מצליחה. שנגדיר ביחד? קול הקטיפה, הצליל הפאנקיי המרוכך, העיבודים הפריכים, הפופ המתוחכם, המלודי-אלגנטי-אינטימי-היפנוטי. ואולי בעיקר – האותנטיות שלה, שאין
