בקולה הרוטט והנרגש, הגר אנוש הזכירה לי את רות דולורס וייס. כמו אצל וייס – הטון הפנימי חזק הרבה יותר מאשר זה הבוקע ממיתרי גרונה. זה כמעט כל הסיפור. שומעים בסאבטקסט את תוגתה העמוקה, כאילו זה מקור מעייניה השיריים. השיר על מצוקה
"תגיד לי ז'טם" ומה עם "איי לאב יו?" או סתם "אוהב אותך"? אבל "ז'טם" יותר סקסי? לא בטוח. "ז'טם" נשמע סקסי כשג'יין בירקין וסרז' גינסבורג שרו "Je t'aime / Moi non plus". אבל היום? ממש לא סקסי. הקול המאנפף של עדן בן
דניאל זמיר וסקסופון הסופרן שלו פתחו את הערב עם "שלושה עשרה", מאלבומו "אחד". אין לי מושג אם זה היה מכוון – אבל ההתכנסות ב"זאפה" היתה כדי לחגוג את אלבומו ה-13, "אליי", שהוא בחלקו אלבום של שירים מושרים, ביניהם "מודה אני",
הרבה שנים לא שמענו עליו, רק ההודעה כי הלך לעולמו בגיל 76 מסיבוך של דלקת ריאות – החזירה אותו לכותרות בפעם האחרונה. זוהר לוי, המתופף והמלחין, מחלוצי הרוק הישראלי בסוף שנות ה-60 וה-70 מהמובילים בשינוי פני המוסיקה הישראלית, לקה בשבץ
