בקולה הרוטט והנרגש, הגר אנוש הזכירה לי את רות דולורס וייס. כמו אצל וייס – הטון הפנימי חזק הרבה יותר מאשר זה הבוקע ממיתרי גרונה. זה כמעט כל הסיפור. שומעים  בסאבטקסט את תוגתה העמוקה, כאילו זה מקור מעייניה השיריים. השיר על מצוקה נפשית עמוקה על רקע חיפוש דירה. הסיטואציה הכניסה ללחץ נורא. "מרצפות מצוירות הפכו ריקות"… השירה והמוסיקה מובילות למקום של יאוש,  בלבול  חוסר תוחלת. "לוקח את שנינו למקום בלי חול בלי שמש בלי שמש". אנוש חיה בשיר הזה את תהומות יסוריה. ההפקה המוסיקלית מעצימה.
הגר אנוש, זמרת, יוצרת, כותבת ומלחינה. רקדנית להקת ״מיומנה״ הבינלאומית במשך שבע שנים, מצליחה  להביע חרדה ואי שקט נפשי, כמו גם חוסר יכולת להמשיך את חייה. עומק  היאוש מגיע גם בצורת קול זעקה. הצלילים – גם השירה המיוסרת, גם המהלכים המלודיים והאלקטרוניים מבליטים את סערת הרגשות. כמו דולורס וייס, אנוש לא מחפשת את הלהיט לכבוש את תחנות המיינסטרים ואת שיאי הצפיות וההורדות. . כל כולה מחוברת מוסיקלית ורגשית לסיטואציה הנואשת. אי אפשר שלא  להאמין לה.

וידיאו: בימוי, עריכה והפקה – הגר אנוש. צילום:  Thomas Schlijpernl

עוד לא הבנתי מה יש פה שאין
אם זה לא צחוק אז תגידו לי מה כן משאיר אתכם
הלכתי לחפש דירה/ מרצפות מצוירות הפכו ריקות
וזה טוב שאתה איתי/ וזה רע שאין לי בעצמי
כי אני לא מסוגלת להמשיך לשחות
בים הזה הוא לוקח את שנינו למקום בלי חול
בלי שמש. בלי שמש
עוד לא מצאתי מה יוצא לי מזה/ אם זה חוזה אז תוציא אותי מזה
אין לי ממש ברירה/ באתי מחברה רעה
וזה טוב שאתה איתי/ וזה רע שאין לי בעצמי
כי אני לא מסוגלת להמשיך לשחות בים הזה
הוא לוקח את שנינו למקום בלי חול בלי שמש בלי שמש