חוה אלברשטיין ושלומי שבן בחרו באפוקליפסה לפי פורטיס לקאבר לתוכניתם המשותפת. עולמות שונים. האינטרפרטציה של אלברשטיין מעדנת את המקור של פורטיס. הקצב של השיר שעוסק בסוף העולם הואט, הטון התעדן, הסרקזם נעלם. אלברשטיין נמצאת לגמרי בחלקת השנסון שלה, שמה יתר
מבקרים מתפרנסים לעיתים מציניות. ברגע שהם מגלים את המתקתק הזה שנועד לְרַגֵשׁ, הם מתנפלים עליו כמוצאי שלל. האם מבקר צריך לסטות מדרכו בימים שנדרשת אהבה וחמלה הדדית, ימי בידוד וניתוק ממשפחות, ברגע שהלאומיות המתרפקת מצמידה אקדח לרקתך? אומר כך: אני
פריחתה של ההשראה בימי קורונה. שירים צצים כמעט כמו פרחים באביב, בהבדל אחד – שהלבד המאיר הזה אינו מאיר פנים לאנשים ולמשפחות רבים. מבחינת לי בירן, האיר גם האיר. מהרע יצא לו פרח ולא מפלסטיק, מעט מתקתק, מעט בנאלי ("תעלה
