אחרי שצפיתי ב-8 פרקי הסדרה המצוינת – The Eddy בנטפליקס בבימויו של זוכה האוסקר, דמיאן שאזל (2 פרקים ראשונים), אני מגיע לאלבום פס קול הסדרה עם שירים שנכתבו והופקו על ידי זוכי פרס הגראמי גלן באלארד, ורנדי קרבר. מוסיקה היא
אני אוהב את ריטה כמו שהיא. שלא תשתנה לנו. כלומר: כשמדובר בשירים טעוני רגש, תנו לי אותה במצב של גאות רגשית כולל מה שכבר נשמע כמו מניירה. אין לה מתחרות. הפעם היא בחרה בלהיט פרסי של הזמר עלי זנד וקילי
הוא אמר לה שרק איתה "חלומות בפריפריה מתגשמים". הכותבים ונוי פדלון כנראה מבינים למה התכוונו. מדוע אותם חלומות (לעשות ילדים?) לא היו מתגשמים מחוץ לפריפריה? הפריפריה נמצאת מאז ומתמיד בשיח הציבורי הלאומי – למרות שהמונח "פריפריה" מעולם לא הוגדר בבהירות.
שרון הולצמן חי, קיים ונושם (בזמננו הלא פשוטים – לא דבר של מה בכך), ושר תובנה שנותנת סיבה להמשיך לחיות, שמהותה הצורך בלהיות נאהב. זקוק לחיבוק חם ולאהבה, אבל בינתיים, במצב הנוכחי, יסתפק בשמחה שיש ובמצב של – אם אין
