יש מקרים שאתה לא יכול לכתוב התרשמות משיר בלי הקדמה של מידע חוץ שירי. השיר בו גבריאלה מארחת את ארז לב ארי שווה מבוא קצר: גבריאלה היא אישה בת 74, שחלתה במחלת ריאות קשה. כחלק מהכנות הפרידה שלה ממשפחתה, היא
נועה קירל בת 16 נחשבת כוכבת הפופ הגדולה בישראל, תופעה שלא נראתה בעבר. מיליוני צפיות, אלפי הורדות, מובילת קמפיינים. קירל היא מוצר מוצלח לפי דרישה, שנבנתה כדי לשרת את התעשייה, בטח בתקופה כמו חנוכה. קירל כבר למדה את כל התחבולות
כמה "קצת" ממנה הוא רוצה? האם המעט הזה ממנה יכיל את המרובה או שיעצים עוד יותר את המשיכה? ההתנסחות השטחית מאפיינת סוג של טקסטים הנפוץ בפופ הים-תיכוני, המשמש זמרים להתבכיין על מר אכזבתם מאהבות שהושבו ריקם. הפניה למאכזבת היא בגוף
עזבו קורונה, משבר כלכלי, מיליון מובטלים. תנו לעידן רייכל ולסתיו בגר להשתעשע. השיר הזה לא יגיע לכיכרות. לכל היותר – יפנק את הנוהג בכביש הראשי המפוקק. יעלה חיוך קטן, למרות שהוא שיר עצוב. מה יש להם מהבחורה הספק מדוכאת, זו
בנות "חיים" עדיין אינן מאמינות שזה קורה להן אפילו אחרי כל שנות ההצלחה. הגרדיאן והטלגראף הבריטיים נתנו לאלבום השישי שלהן ציון 100. אין כאן טעות – 100. בשורה התחתונה המבקרים קובעים כי ההשפעות האקלקטיות של האחיות מלוס אנג'לס הצטלבו סוף
