שירים מולחנים מזוהים בדרך כלל עם הזמר. פחות עם המלחין ואולי פחות מזה עם המשורר. האוסף הזה בא "לעשות צדק" עם המשורר, כלומר המשוררת, למרות שדווקא לאה גולדברג איננה זקוקה ל"צדק" שהרי היא מהמוכרות והמולחנות ביותר. מי לא מזהה את
הגיע הזמן להמשיך, אבל החיוך שלו עדיין בעיניה זורח ובחלומות שלה הוא כל כך ברור, אבל היא תילחם ותמשיך לחיות תסריט מוכר כמו בכל אהבה נואשת שמשאירה צלקות. הוא שיקר לה, היא לא קלטה, ועדיין כשהיא קוראת בשמו – מרגישה
"זה מכבר אין איש מחכה לי שם" שר אושיק לוי ללחנו של מתי כספי. שיר שמדבר על אפסות הקיום, על החיים הקצרים, שמסתיימים בלא-כלום – "עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?" ויש כאן שורה שאומרת: "אחריי מותי עוד יהיה משהו
הוא צועק לה "תחזרי", היא לא מוצאת אותו כשהיא חוזרת הביתה. נזכרת במסיבות. לא יכולה לישון. אז מה הבעיה? אה… "שכחנו לדבר". מקוננת תמר חיים. זהו. זו כל הבעיה? הטקסט משטח, יותר כתיבה יצרית אקראית מאשר התמודדות לעומק עם החסר/
שמו של השיר הוא גם שמו של הראשון מבין חמשת סרטי הביטלס, שהיה מועמד לשני פרסי אוסקר ונחשב הצלחת ענק בקרב מבקרי הקולנוע והקהל. זה היה אחד הסרטים הבודדים בנושא מוסיקה, שנחשב בעל איכות קולנועית גבוהה (במאי: ריצ'ארד לסטר. תסריט:
מוסיקת קאונטרי, עיבודי דיקסילנד. בלו גראס. ברוס ספרינגסטין הגיע לדאבלין לעורר געגועים ולהתגעגע בעצמו. מצדיע לשורשים של המוסיקה של אמריקה, שזה באיזשהו מקום נוגע לאירים. Eye On The Prize הולך לכיוון גוספל בשירה ודיקסילנד בעיבוד. וזה גורם לך לקום מהכורסה ולהצטרף לחוגגים ששרו עם ספירינגסטין
